שאלה
תאמת אני לא יודע בדיוק איפה להתחיל ומה אני רוצה לשאול ואת מי...
אני לא סגור על עצמי
אני יסביר את המצב
אני בן 17 וחצי גרתי בבית דתי "כאילו" שומרים שבת אבל הכל מותר אבא שלי הולך לבית כנסת רק בשבת ולא מניח תפילין וככה גם אני
אני תמיד הייתי הולך עם כיפה שומר שבת וכשרות ולא יותר מזה ,לפני בערך שנה וחצי התחלנו כמה חברים ללכת לכולל ערב ,(כמה אברחים מבני ברק שבאים ולומדים איתנו גמרא) מאוד כיף לי ללמוד ואני מתמיד אני הולך כל יום(משתדל) רוב החברים פרשו אבל אני בא כי אני אוהב ללמוד גמרא
מבחינת האמונה אני מאמין באמונה כל דבר שקורה לי בחיים אני ישר חושב למה אם עשיתי משהו לא טוב ,אבל יש כמה דברים שפשוט לא מסתדרים לי!! נגיד תפילהה שזה כאילו הבסיס אני מרגיש שאני פשוט לא מתחבר לזה זה סתם מילים שיוצאות לי מהפה! לפני מספר חודשים יצא לי להיות ער בשעה 5 וחצי לפנות בוקר (הבית שלי יושב מול שדה) ופתחתי את החלון וראיתי את הזריחה ואז כל היופי הזה פשוט שמתי עלי תפילין יצאתי לשדה ראיתי את היופי הזה של הבריאה התחלתי לבכות והתפללתי בלי סידור הרמתי ראש למעלה ודיברתי איתו...
אולי זה נשמע מוזר אבל זה היה המצב
כמו שאמרתי כל ערב אני נפגש עם חרידים מבני ברק("מתנגדים") עכשיו הם מנסים להשפיע עלי אבל זה לא כל כך הולך להם ולעומת זאת אני לומד בתיכון לאומי דתי(כיפה סרוגה) ויש לי גם חברים חילוניים
וכבר קרא לי מקרא שרציתי לשאול שאלה הלכתית והרב שלי בבית ספר ענה לי משהו אחד והרב שלי מהכולל ערב אמר לי משהו אחר מה היא הדרך??? וזה האם זה נכון שכל הדת היא צביעות אחת גדולה??
נגיד ציציתת אנשים תמיד אומרים מינימום תשים ציצית אבל זה לא המינומום!(זה איפלו לא חובה!!) למה לא אומרים מינימום תהיה בן אדםם! למה הדת באה על חשבון היופי הפנימי של האנושות למה אנשים חושבים שאם יש לך כיפה על הראש וציצית ואתה מתפלל חזק ועושה תנועות עם הידיים אז אתה נהייתה דתי יוצא לי לראות תפילות וזה נראה לי כאילו עושים תחרות מי עושה תנועות יותר מוגזמותת האם הכל הצגה אחת גדולה??
אני בן אדם שמשתדל להיות בן אדם הכי טוב שאני יכול אני חושב שזה היעוד בחיים
אי עוזר לאנשים כמה שאני יכול ואפילו עם זה יבוא על חשבון הזמן שלי או דברים שאני רציך לעשות
פעם אחת ילדה שאני מכיר ניסתה להתאבד היא היתה במצב נפשי על הפנים
אז חיבקתי אותה וישבתי ודיברת
תשובה
שלום רב.
בודאי שההרגשה הפנימית היא דבר חשוב ביותר ואדם צריך להיות שלם עם עצמו במה שהוא עושה. יחד עם זאת יש את מערכת המצוות שהיא מחייבת אותנו לא אנחנו החלטנו אם היא טובה עבורנו או לא אלא הקב"ה החליט בשבילנו שקיום המצוות הוא טוב לנו גם אם אין אנו מבינים תמיד כיצד הדבר הזה הוא לטובתינו. אולם אין בקיום המצוות שום סתירה לחובות שבין אדם לחבירו אדרבא מצוות התורה מחייבות אותנו להיות שלמים במערכת היחסים שלנו בין אדם לחבירו ואין זה חשוב פחות מהמחויבות שלנו לקיום המצוות שבין אדם למקום. נכון אמנם שישנם בני אדם שנקראים דתיים והם מאוד מקפידים על המצוות שבין אדם למקום והרבה פחות מקפידים במצוות שבין אדם לחבירו אבל אין זאת אומרת שזו הדרך הנכונה.
המוות הן מוגדרות על פי ההלכה ולכן תפילה לדוגמא יש לה כמה כללים מאוד ברורים. בתפילה שאנו מתפללים כיום (תפילת שחרית) נכנסים כמה מצוות 1. קריאת שמע וברכותיה. הזכרת יציאת מצרים תפילת שמונה עשרה שהיש לה מבנה ברור שבח בקשת צרכים והודאה ולמעשה לאחר שחז"ל קבעו תפילה מנוסחת איא אפשר לשנות את הנוסח. אז בודאי שאדם יכול לצאת לשדה ולהתפלל לקב"ה מתוך נהמת לבו אבל אין זה עומד במקום התפילה המנוסחת. נכון הוא שתפילה היחא אחת המצוות הקשות לקיום כי היא חוזרת על עצמה מידי יום אולם אדם שיעשה לעצמו הרגל בכל יום להתבונן ביתר העמקה הקטע קטן אחד יגלה בכל יום תפילה חדשה.
גם בהלכה ישנן שיטות שונות ולכן אנוט מוצאים מחלוקות בין רבנים שונים ובדאי בעניני השקפה ישנה מחלוקת מהי דרך עבודת ה' האמיתית והנכונה. אין בידינו יכולת להכריע ולומר זו דרך האמת והשניה שקר. אדם צריך לעשות לו רב אתו הוא יכול להתיעץ רב שקרוב אליו ומרגיש איתו הזדהות ואם יש רבנים אחרים שהולכים בדרך אחרת אין זה פוסל את הדרך שבה הוא הולך.
בברכה.
התשובה ניתנה ע"י הרב אביגדור שילה