ליצנית הכיתה

בס"ד

שלום לך,

כשקראתי את מכתבך הרגשתי גם צער וגם שמחה.

צער, כי את מתארת קושי ואי הצלחה להתקדם לכיוון שאת רוצה, וזה בודאי לא קל. כל אחד מאיתנו שרוצה לעלות בעבודת ה´ מכיר את התחושה הזו.

אבל יש גם הרבה שמחה: קודם כל, נפלא לראות אנשים שמה שמעסיק אותם זה איך להתקדם, להשתפר ולהיות יותר טובים. עצם הרצון הוא דבר גדול, כי הוא מעיד יותר מכל על מי שאנחנו באמת. במקרה שלך הוא אומר שיש לך קשר עמוק לענווה, לעדינות, לרגישות לזולת וכו´, גם אם יש תכונות חיצוניות שקצת מסתירות את זה.

מלבד זאת, אני חושב שאת בדרך הנכונה גם להגשים בפועל את הרצונות הטובים האלה. מהשאלה שלך נראה שיש לך מוּדעוּת עצמית טובה כדי להבין מאיפה מגיע ההרגל הלא-חיובי, ואלו גורמים מקשים עליך להשתחרר ממנו. את כותבת שאת משתדלת, מקבלת על עצמך החלטות טובות, לומדת ספרי מוסר ועוד. זו התחלה טובה מאוד, ואני משוכנע שאם תמשיכי בכיוון הזה, תלמדי עם הזמן להכיר את עצמך יותר, תלמדי לשפר ולשכלל את דרכי ההתמודדות שלך, ובסופו של דבר תצליחי. תראי שכך יהיה!

עם זאת, חשבתי לכתוב כמה נקודות ועצות שאני מקווה שתוכלנה לסייע לך.

ראשית, רק כדי להיכנס לפרופורציה, צריך לזכור שהנטייה להחצנה של עצמך, והיכולת לבדר ולהצחיק, אינן תכונות רעות כשלעצמן. כשמשתמשים בהן נכון הן תכונות נפלאות: הן מאפשרות לך לשמח אנשים עצובים ולהעלות חיוך על פניהם - דבר חשוב מאין כמותו, ומובא בגמרא שבזכותו זוכים לעולם הבא. הן יכולות לעזור לך ליצור קשר עם אנשים שהם מופנמים מטבעם וקשה להם ליצור קשרים. והן יכולות לעזור לך עצמך להתגבר על מצבים קשים, ובאופן כללי לקחת את החיים בקלות. כדאי להעריך את היכולות האלה!

אבל כמובן את צודקת, שהחצנה עצמית יכולה בקלות להפוך להתעלמות מאחרים, וצחוק והומור עלולים להפוך לליצנות ולפגיעה. ובאמת יש למצוא את הדרך כדי להימנע מכך.

אחת הדרכים הטובות להתקדם בכל תחום שהוא, היא לחלק את המשימה לחלקים קטנים ומוגדרים היטב. במקרה שלך, למשל, כדאי להימנע מלקבל על עצמך "להשתפר" או "לשלוט בפה שלי", ועדיף להחליט החלטות כמו "שלא להעיר הערות באמצע שיעור X". בקבלות כאלה קל יותר לעמוד, ואפשר אחר כך להמשיך הלאה.

חשוב גם להעריך כל הישג קטן, כי כל הישג "קטן" הוא באמת גדול מאוד. שליטה על הדיבור היא באמת דבר לא קל, ואם הצלחת אפילו פעם אחת להימנע מלומר איזו בדיחה מוצלחת שעמדה לך על קצה הלשון - תעריכי את זה! תני לעצמך טפיחה על השכם ותקני לעצמך פרס קטן (את יכולה גם להבטיח לעצמך שאחרי 10 התגברויות כאלה - תקני או תעשי משהו שאת מאוד רוצה). כדאי אפילו להכין לעצמך "פנקס התגברויות" ולרשום בו כל הצלחה שהיתה לך בתחום הזה, ולשאוב חיזוק מהפנקס הזה אחר כך.

דרך נוספת שעוזרת הרבה פעמים, היא דרך העקיפה. את כותבת שאת מרגישה צורך לבטא את עצמך והצורך הזה גובר על הצורך להקשיב או לכבד אחרים. יתכן שכדאי לנסות להתמקד בתשומת לב, בהקשבה ובכבוד לאחרים בלי קשר להתמודדות שלך בתחום הדיבור: לנסות להתעניין יותר בחברות שמסביבך, לשים לב אם מישהי נראית במצב לא כ"כ טוב, לחשוב על אחרים אפילו כשאת נמצאת לבד וכדומה. אם תחזקי אצלך את הכיוון הזה, הוא יהפוך לחלק ממך, וממילא הצורך שלך לביטוי עצמי לא יתגבר עליו כ"כ בקלות.

מובן מאליו שאת לא צריכה להימנע מללמוד ספרים שמחזקים את המידות הטובות, בגלל ההרגשה שאת לא מצליחה לקיים את מה שהם כותבים. זו לא צביעות! זה טבעי מאוד שהלימוד לא משפיע על ההרגשה ועל ההתנהגות באופן מיידי. בדרך כלל לוקח לא מעט זמן עד שהדברים מגיעים מן השכל אל הלב. כדאי מאוד להמשיך וללמוד ספרים כאלו.

לגבי מה שאת כותבת על הציפיות של החֶברה ממך, זו אכן בעיה. הייתי מציע שאם יש לך חבֵרה או כמה חברות קרובות ומבינות, שתשתפי אותן ברצון שלך להשתנות בתחום הזה. כך הן גם תוכלנה לתמוך ולעודד אותך, וכך את עצמך תרגישי מחוייבת יותר להתקדמות, שהרי כך אמרת להן. באופן כזה יהיה לך משקל נגד לציפיות של שאר החֶברה.

אחרון אחרון חביב - תפילה. ה´ יתברך הרי מכיר אותך, אוהב אותך ומבין אותך יותר טוב מכל אחד אחר. הוא יודע אלו רצונות טובים יש לך ובאלו ניסיונות את עומדת. פני אליו, ספרי לו על מה שאת מרגישה ובקשי ממנו שיעזור לך בתהליך שאת עוברת. דיבור עם ה´ בשפה שלך אפילו 5 דקות ביום, יכול לחולל פלאות בכל תחום שהוא, ובראש ובראשונה בעצם הקירבה לה´, שהיא בסופו של דבר התכלית של כל מאמצינו.

לסיום אני מאחל לך שתמשיכי בדרך הטובה שאת הולכת בה, תזכי לראות פירות במאמצייך, ולזכות למידות טובות ולהצלחה בכל. אם תרצי להמשיך לשאול או לשתף, תוכלי בשמחה לפנות אלינו שוב או אלי למייל.

כל טוב, חזקי ואמצי,

יוסף
yosefrez@gmail.com