שאלה
שלום! אני בחור בן 16 ולמדתי שצריך "להגות בה יומם ולילה". אבל! כשאני עושה דברים אחרים בחיי כמו ניגון, הדרכה, להפגש עם חברים לטיול, אני מרגיש רע, כי אני יודע שבמקום הפעילות הזו הייתי יכול ללמוד תורה קדושה! אפילו שחלק מהדברים הם גם מצווה, הרי למדתי ש"תלמוד תורה כנגד כולם", ואז אני נמצא במצב של ביאוס ואי-חשק כזה...תחושה ממש רעה.
וזה יצר לי את המשוואה:
(תלמוד תורה) > (כל השאר), אז למה לעשות את כל השאר?!
אז בבקשה-תן לי תשובה שתגרום לי לא להתבאס בכל מעשיי האחרים בעולם,ושאני אשמח בהם למרות שיורד לי זמן ללמוד תורה! תודה רבה, תבורך!
תשובה
שלום,
השאלה שלך היא שאלה מקיפה מאוד ויסודית, שבעצם נוגעת ליחס לשעות/תרבות הפנאי.
גישות שונות ישנם לנושא. אציג כאן את הדברים כפי שאני רואה אותם.
מצד אחד: 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלילה' ולדעתי אין הכוונה רק ללימוד (שהרי ברור שעל האדם גם לישון ולאכול) אלא שהתורה המצוות יתפסו 100% מהזמן שאנו חיים. וכמו שכתבת - שאתה מתבאס משום שיכולת ללמוד באותו זמן.
מצד שני - נפש האדם רוצה דברים שלאו דווקא מתחברים ישירות לתורה, משחק מוזיקה וכו' (וכמו שכתבת שבסופו של דבר אתה עושה דברים אחרים)- כיצד שני הדברים משתלבים?
לענ"ד התשובה היא בהבנה שהכל יכול להיות תורה. כלומר - אם הקב"ה נטע בך כוחות, וודאי שהמטרה היא להוציא אותם אל הפועל. וכן אם הקב"ה נתן אפשריות 'להשתמש' בעולם הזה (כגון טיול, משחק וכו') וודאי שאין זה לחנם.
אלא שהשאלה האם הדברים האלו מרוממים את האדם, האם הוא ניגש אליהם משום שהם יגרמו לו להיות יותר שלם. או מאידך שהוא עושה זאת כדי לברוח מן התורה. 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' - כאשר האדם עובד, התלמוד תורה שלו מתרומם.
ניתן לבחון את הדבר בהרגשה שלך אחרי שעסקת בדברים האחרים ואתה ניגש ללמוד. אם ההרגשה היא - אוף! עד עכשיו היו החיים ועכשיו אין מה לעשות צריך ללמוד תורה - זו בעיה.
אך אם הדברים האחרים ממלאים אותך, גורמים לך ללמוד יותר טוב - וודאי שזה דבר טוב ומעולה.
בהצלחה.