לימוד תורה והרגשת המידות הרעות

שלום שואל יקר!
שימחת אותי, ניכר שאתה רגיש כלפי התהליך שאתה חווה, ומדובר על התרחשות אמיתית נוקבת, ובריאה, הנקראת - תשובה. אקדים ואומר – אל תדאג התורה שלך זורמת למקום הנכון.

"אם אין שכל - אין דאגות" אומר וצודק הפתגם. אבל ברור לנו שזו בעיה כאשר אדם אינו מודע למצב שבו הוא מצוי; בייחוד אם מדובר על מצב לא-מושלם.
אף אחד מאיתנו לא מושלם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא. השאלה היא האם אנו מודעים לחסרונות שקיימים בנו, או שהם נסתרים מעינינו. הבעיה היא שרוב הזמן אנחנו נוטים "לזרום" ולהעלים עין. כך אתה גם מתאר את הזמן שהיה לפני שהתחלת לעסוק בתורה ולחקור בעצמך.
עבודת המידות דורשת מאיתנו כנות, וכנות לפעמים כואבת. האדם מתבונן בעצמו ומנסה לזהות מה הן נקודות החזקות ובריאות שבנו, ומה הם התחומים שכרגע אנחנו יותר חלשים בהם. אנחנו יוצרים מעין מפה של הנפש שלנו, ובה יש הרים וגאיות. כואב לגלות שיש בנו מקומות שאנחנו צריכים להשתפר בהם. מטריד לחשוב שאיננו מושלמים כמו שהיינו מעדיפים לחשוב, וכמו שחשבנו עד לפני שהתחלנו לחשוב...

לפני כן זרמת, אבל אנחנו מבינים שהמידות הרעות היו שם כל הזמן, ורק עכשיו גילינו אותן, כלומר גם כשזרמת – הבעיות היו שם; ההבדל היחיד (והוא אמנם משמעותי) הוא בחוויה, קרי בתחושה הטובה שליוותה אותך. כמובן שתחושה זו לא הייתה מוצדקת, ואם נוצרת למשל מציאות שבה אנחנו פוגעים במישהו ואיננו מודעים לכך – זוהי בעיה. אנחנו רוצים לדעת את האמת, הגילוי שלה הוא טוב (גם אם לא תמיד נעים).
לימוד התורה מלמד אותנו לחפש את האמת, ולא משנה אם היא נוחה לנו או לא; הכנות היא גורם חשוב והכרחי בזמן לימוד התורה. במיוחד שאל לימוד התורה אתה מצרף עיסוק ממוקד במידות, בו אתה בוחן את עצמך לטוב ולפחות טוב. חשיפת המציאות על פיה קיימות בנו מגרעות, היא זו שמאפשרת לנו למלא אותן. אילו לא נהיה מודעים אל הפגמים שלנו, כיצד נוכל להשקיע מאמץ בהתקדמות ובשיפור הפגמים? אתה אמנם מרגיש שאתה כבר לא זורם, ואנחנו בהחלט מקווים לזרום, אבל אם לא נבחן ונגלה את הפגמים – הזרימה שלנו יכולה לפגוע מאוד בנו ובאחרים! האמת היא שלאחר פרק זמן מסוים בו אנו חווים עצירה ותחושת "חוסר זרימה", הזרימה תשוב ותגיע; אלא שכאשר היא תגיע היא תהיה טובה ונקייה יותר. תחושת המחנק היא זמנית, ולאחריה מגיע זרם אוויר נעים יותר, כך מניסיוני האישי.

משל למה הדבר דומה? לאדם שכאבה לו הבטן, וגילו אצלו מחלה. כאב הבטן היה ברכה! בזכותו התגלתה לאדם אותה מחלה. לו לא היתה כואבת הבטן, המחלה והבעיה היתה נשארת ואף מחמירה. כך גם בעניננו.

בכל אופן אני מציע לך לא להתמקד במגרעות שאתה מגלה; איני מתכוון שתתעלם מהן ח"ו, אלא שתתמקד דווקא בתכונות החיוביות שמצאת במהלך עבודת המידות. הנטייה היא לחפש את הרע ולהתמקד בו – כדי לתקנו, וזו אפשרות טובה. עם זאת, אני חושב שעדיף לראות איך אנחנו ממשיכים ומתקדמים כבני אדם, והתקדמות זו נעשית גם על ידי הקדשת תשומת הלב דווקא לבריא ולטוב שנמצא בנו ברגע זה. כמובן שאין להזניח את המגרעות, וגם להן הננו שמים לב ומקדישים מחשבה, אלא שעיסוק זה הוא פחות עיקרי. ההתמקדות בטוב היא העיסוק העיקרי, ואילו במגרעות – מִשני.

אתה מתאר תהליך טבעי וטוב של תשובה, אותו חווה כל אדם הבוחן את עצמו מבחינה מוסרית. עליך לשמוח בחידוש שאתה חווה, גם אם הוא בהחלט כואב! רק ההתעוררות מאפשרת לנו את ההתקדמות ושיבה. עליך להעריך את הכנות שלך ואת התהליך שאתה חווה.

לכל עניין ושאלה – אל תהסס:
Hananel8@gmail.com