כשרות הדבש

שלום מעוז,

תהליך הייצור של דבש כולל בתוכו יניקה של צוף מפרחים, שהייה של הצוף בקיבה מיוחדת לכך בגוף הדבורה, ופליטה החוצה בכוורת.

סיבת היתר אכילת דבש אותה הזכרת, לפי אחת הדעות בגמרא, היא שהוא לא מורכב מדמה ונוזליה הפנימיים של הדבורה, אלא מהצוף של הפרחים אותו היא "מוצצת ומקיאה" - יונקת מהפרח ומוציאה בכוורת. ולכן הדבש הוא לא "דבר היוצא מן הטמא".
דוגמה לדבר היוצא מן הטמא שהוא טמא - חלב בהמה טמאה, וכן ולד של בהמה טמאה - במקרה תיאורטי שבו נולד לה ולד כשר. בשני המקרים מדובר בחומרים שהגוף של הבהמה מייצר, בניגוד לדבש שרובו המוחלט הוא צוף מפרחים.

חז"ל, מסתבר, הבינו שמתערבבים בצוף מעט חומרים מהדבורה - איך אפשר שלא? אבל לא ייחסו לזה משמעות. האמת היא שמפליא כמה התיאור שלהם את עשיית הדבש דומה לתיאור במדע המודרני, אלפיים שנה מאוחר יותר.


בברכה,
חנן