כעס על ה

שאלה

שלום!!

בתקופה האחרונה עברתי תקופה די קשה עם עצמי.. המון מחשבות ושאלות..

ואני פשוט כועסת על ה..

אולי זה נשמע רע.. אבל זה בא ממקום שזה קשה וכואב לי. שדווקא בגלל שהקב"ה כל כך משמעותי בחיי. שהשתדלתי לעשות הכל לשם שמים. אז קשה לי להכיל זאת..

כמו שאתה רב עם אדם וכועס עליו כי אתה פגוע.. אתה רוצה לסלוח באמת להמשיך הלאה הוא חשוב ויקר לך אבל אתה פגוע כל כך שאתה לא מסוגל.

אז ברור שהקב"ה הוא לא חבר שלי..

וברור שהכל לטובה. וכל מעשי ה הם במטרה להטייב לברואיו..

ושכאן המבחן והניסיון של האדם עם גם שקשה ולא מובן הוא ממשיך להאמין בה' בבחינת "נעשה ונשמע"

אבל עברתי תקופה לא קלה בכלל.. שעד עכשיו קשה לי להמשיך הלאה להשאיר אותה מאחורה..

ואני כל כף פגועה מהקב"ה. אני כל כך רוצה להמשיך הלאה.. ולא יודע איך..

הייתה תקופה ארוכה שלא אכלתי לחם כי ידעתי שלא יהיה מסוגלת לברך.. היה לי כל כך קשה להכיר טובה.. וגם עכשיו אני מרגישה שאני עושה זאת ממקום מאוד חיצוני. בניגוד לפעם שקיום המצוות היה מתוך הכרת הטוב.

איך ממשיכים הלאה? איך מסירים את הכעס והפגיעה הזאת מהלב?

איך חוזרים לרצות את הקשר לקב"ה?!

וזה בא באמת ממקום כנה ואמיתי שיודע שמציאות ה היא אמת. שממשיך ללכת בדרכיו מתוך בחירה חופשית. אך ללא תחושה פנימית שזה קשור אלי.

איך חוזרים להרגיש שמציאות ה קשורה אלי?

תודה רבה!!

תשובה