כניסה להדרכה

בע"ה

שלום לשואלת!
יישר כח על האכפתיות והדאגה שלך.

אני ממש יכולה להבין את הכאב של חברתך. היא מאוד רוצה להכנס להדרכה, וקשה לה כשזה לא קורה. אולי היא מרגישה לבד, שכולם נכנסו והיא לא. אולי היא מרגישה שהפוטנציאל שלה לא ימומש אם היא לא תיכנס להדרכה ועוד סיבות שיכולות להיות...
גם את מבינה את הקושי שלה, אבל מה אפשר לעשות כדי לעזור לה? מה אפשר להגיד?..
אז אולי קשה לך לעזור לה מפני שאת נמצאת במצב אחר- את כבר מדריכה ולא חווית את האכזבה שהיא חוותה. אבל זה לא משנה אם חווית או לא, מפני שאת יכולה להיות שם בשבילה, לתמוך בה בלי קשר לאיפה שאת נמצאת.
תראי, בעקרון היא צריכה לעשות את העבודה בעצמה- להבין שהיא לא תוכל להיכנס להדרכה. ובעיקר להבין שזה לא אומר שהיא לא טובה, או פחות טובה מאחרים. יש המון שיקולים בהכנסה להדרכה- צורך של החניכים, צורך של הסניף, כמות המדריכים לכל שבט, אופי כזה או אחר שמתאים לשבט מסוים וכן הלאה.
אם הקומונרית החליטה שהיא לא תיכנס- אז היא צריכה לנסות לקבל את זה. ולהמשיך הלאה. (אלא אם כן יש אפשרות בכל זאת להיכנס או להיכנס מאוחר יותר).
נכון, זה יכול ממש לבאס, וזה מאכזב. אבל זה לא סוף העולם. יש עוד דברים שהיא יכולה לעשות, אם זה בסניף, או במקומות אחרים. יש תחומים אחרים שהיא יכולה לפתח את עצמה בהם. אני מבינה שהסניף זה מקום מרכזי בחיים שלה- לכן אולי באמת כדאי שהיא תמצא בסניף תפקיד אחר שבו היא תרגיש שהיא תורמת. אפשר לדבר עם הקומונרית או עם המדריכים שיראו אם יש תפקיד שבו היא יכולה להשתלב. ואולי דווקא בתפקיד אחר היא תתרום ותהנה יותר.
בחיים יכולים לקרות הרבה פעמים מצבים של אכזבה- לא הצלחתי במבחן, לא עברתי טסט, לא התקבלתי לשירות לאומי, לא התקבלתי למכללה שרציתי וכו´ וכו´... איך אומרים? כגודל הציפיות- כך גודל האכזבות"..אז זה אומר שלא נצפה? נצפה, ונדע שיש גם אפשרות שזה לא יקרה כמו שרצינו. זו משימה לא פשוטה, לשמוח גם כשהדברים לא מסתדרים כמו שציפית. אבל מה האפשרות השניה? לשקוע בייאוש? בחיים יש עליות וירידות, הצלחות וכשלונות, ויש גם אכזבות.
בנתיבות שלום לחנוכה האדמו"ר מסלונים כותב ששמחה זה להיות "שמח בחלקו". שמחה זה לא דבר שתלוי במצב רוח אלא בהחלטה פנימית שאני שמח במה שיש לי, לאן שהגעתי וכו´.
גם אם דברים לא הסתדרו כמו שרציתי, אני לא מתייאש, אני מתחזק ומנסה להתגבר.

הדבר המרכזי שאת יכולה לעשות- זה פשוט להיות שם בשבילה. אני לא חושבת שחייב להיות לך מה להגיד. כמובן שאת יכולה לעודד אותה במילים- לחזק את הביטחון שלה בעצמה, שתדע שיש לה ערך, שאת מאמינה בה.
אבל אני חושבת שהיא בעיקר צריכה תמיכה ואוזן קשבת.
דבר נוסף- תנסי קצת להוציא אותה מהבעסה. היא יכולה לשקוע בביצה כזו של עצבות וייאוש, ולהרגיש שהיא לא טובה וחסרת ערך ופה נכנס המקום שלך- את יכולה לנסות לנער אותה מזה.
למשל, תעשו דברים כיפים ביחד, שלא תישאב לעצבות ומחשבות של "למה לא הכניסו אותי" "כמה אני לא טובה"... תעשו דברים שמשמחים אותה ואותך.
פעם כשאני הייתי בדכדוך דומה, חברה אחת התקשרה אליי והיא שמעה שאני במצב רוח ממש לא טוב ואז היא אמרה לי: "אני ממש לא מזהה אותך! זה פשוט לא את להיות ככה בעצבות.." וזה מה שעזר לי להבין שאני צריכה להפסיק לרחם על עצמי, לקום ולהתנער מהעצבות הזו.
אני לא יודעת אם דיבור כזה יעזור לחברה שלך, אבל את יכולה לנסות לומר לה שהפתרון הוא לא לשקוע בעצמה ובבאסה, אלא לקום ולעשות משהו. להתמלא ולעשות בדרכים אחרות.
תראי איתה ביחד איך אפשר להתמלא בדרכים אחרות ( למשל,תבררו על מקומות התנדבות).
דבר אחרון, עכשיו אולי זו תקופה רגישה אצלה בחיים- אבל זה יעבור. כמו כל דבר שאנו רוצים ואי אפשר להשיג- בהתחלה זה מעצבן, ואנו כועבסים ואולי אפילו ממורמרים אבל לאט לאט מבינים ש...צריך להמשיך הלאה. אני מאמינה שגם אצל חברה שלך זה יקרה.
דבר חשוב נוסף, זה שלפעמים עם כל הרצון לעזור, לא תמיד אפשר. אז אולי את לא זו שתפתרי לה את הבעיות ( זה היא בעצמה כמובן, אבל זה יכול להיות גם אנשים אחרים- הקומונרית, המדריכים שלכם ועוד ועוד....).
ב"הצלחה רבה!
את מוזמנת להגיב אליי למייל.
רותם
rotemit02@gmail.com