כל כך כואב לי הכאב של החברותשלי

שלום לך,
את כותבת על הכאב בעולם,
ועל כך שאת מרגישה אותו ממש.
מרגישה כ צער של כל אחד ואחת שמסביבתך.
אני מניחה שאת בחורה מאוד רגישה. מאוד אכפתית, מאוד מכילה וקשובה לחברותייך,
ושהן מוצאות בך ואיתך מקום טוב, נעים ומכיל שאפשר לשתף אותו ולספר לו את כל הקורות אותם.
ובאמת את צודקת.
באמת יש הרבה הרבה כאב בעולם.
הקב"ה מביא לאנשים התמודדוית שונות.
הרמח"ל במסילת ישרים כותב על זה שזה חלק מהעולם,
ה´ הביא אותנו לעולם הזה כדי שמעבוד, נתקדם ונגיע לעולם הבא,
והאדם נתון במלחמה בעולם הזה,
לכל אחד יש את המלחמה שלו,
את הדרך שלו,
הניסיון שלו שהקב" מביא לו.
והוא צריך לבחור בטוב,
במאבק עיקש,
לא משנה מהי ההתמודדות הוא צריך לבחור בטוב.
הקב"ה גם נותן לו כלים להתמודד עם אותו ניסיון.
כוחות, כשרונות, אנשים מסביב, משהו שיעזור לו.
והרבה פעמים לאנשים מהצד זה נראה בלתי אפשרי לעמוד בכזה ניסיון.
הרבה פעמים יש תחושה של "אם זה היה קורה לי לא היתי מחזיקה מעמד..",
\התחושה הזאת נובעת מכך שבאמת מי שהניסיון שלו יודע איך להתמודד,
יש לו את הכוחות והאפשרויות לעשות זאת,
אבל למישהו מבחוץ אין את אותם כלים ולכן זה נראה לו בלתי אפשרי.
באמת לאנשים יש כוחות.
הרבה פעמים קשה להם למצוא אותם.
כי באמת המציאות מאוד מורכבת.
אבל הם קיימים,
וצריך לעודד את האנשים למצוא אותם.
ולדעת באמת שכל התמודדות מצמיחה,
כל התמודדות מוציאה כוחות חדשים,
מביאה את האדם למקומות חדשים , למדרגות חדשות.
את כותבת שאת מוצפת מרוב כאב,
וגם זו התמודדות.
אני מניחה שהתרגלת להיות אוזן קשבת לכל החברות,
ואולי הניסיון שלך עכשו הוא ללמוד לתת לזה גבול,
לחשוב אאיפה אפשר להפחית את ההקשבה וההאזנה כדי שלא תהיי מוצפת כל כך.
אולי הקב"ה רוצה ללמד אותך לתת מינון להכלה של האחרות.
זה נכון שאנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה הקב"ה רוצה,
אבל כמו שאת כותבת, את מרגישה שמה שהיה עד לפה הולך בכיוון לא טוב ושצריך שינוי.
בחז"ל אומרים (במשנה ) שגיבור זה אדם שכובש את יצרו.
גם על הקב"ה נאמר שהוא גיבור בתפילת 18, ואז השאלה היא איך ה´ כובש את יצרו? מה זה היצר שלו?
התשובה היא שהוא היה יכול להשפיע אין סוף חסד בצורה שלא היינו יכולים להכיל,
אם הוא היה נותן כל הזמן גשמים בלי סוף העולם היה מתפרק,
ולכן הגבורוה שלו זה היכולת לצמצם את כל מה שהוא יכול לתת,
וזו הגבורה,
לתת גשם במידה מסוימת לפחי מה שאנחנו צרייכים וכו.
אני כותבת את זה כי לפעמים נראה שדווקא הנתינה האינסופית היא הנכונה,
ולא תמיד.
הגבורה האמיתית היא לדעת מתי משהו נכון לעשות, וכשזה לא אז לא.
את שואלת איך להתמודד עם הרע שמסביב שפשוט מגיע?
אני חושבת שמאוד חשוב לא ךשקוע בו,
לנסות לפעול ולהיות שותפה לכמה שיותר דברים טובים,
כדי לתת אפשרוות לטוב לצוף ולרע ולכואב לשקוע,
ובמקביל לזכור שאנחנו נמצאים בעולם הזה במאבק, במלחמה,
והתפקיד שלנו זה להתקדם למרות כל המכשולים,
להתקדם ולצמוח,
ושלכל אחד הקב"ה מביא את ההמודדות שלו.
אני חושבת שזו גם התשובה לחברתך שמאוד רוצה להתחתן.
זו התמודדות.
מאוד קשה ולא פשוטה,
עם הרבה צער וכאב.
והניסיון שלה זה להגיע למצב שהיא מנסה להתגבר על הצער והבדידות,
למרות המורכבות והקושי, היא ממשיכה לחיות, ממשיכה לשמוח ולמצוא משמעות לחיים גם בלי בן זוג (בינתיים),
זה יכול להיות ע"י פעילויות חסד, נתינה, עשייה אחרת משמעותית, כל דבר שיעשה לה טוב.
ובמקביל לפעול כדי לקבל הצעות. ללכת לשדכנים, (יש ארגון ישפ"ה שעוסק בזה), לפנות לחברו תנשואות,
כל דבר שיזכירל אנשים שהיא פה ושהיא מחפשת.
ושוב מתוך הבנה שהקב"ה לא שוכח אף אחד, וזה הניסיון שמתאים למה שהקב"ה רוצה ממנה עכשו.
ושכולנו בדרך,במלחמה, רק שכל אחד בניסיון האחר שלו.
בהצלחה רבה!
את מוזמנת לפנות אלי למייל,
נעמה tepernaama@gmail.com