כל הזמן חושבת על מה שאחרים חושבים עלי?

לשואלת היקרה שלום רב!

ראשית, אני לא יכול להתעלם מהיופי והחן שברצון שלך להתקדם ולהתפתח. הגיל שלך אכן גיל קריטי, ולצערנו, רבים כיום הפיתויים "להעביר" את הגיל בבהייה חסרת תוכן, והנה את, בצורה מרגשת ובכנות גדולה קמה ואומרת שאת רוצה לנצל את התקופה להתקדמות ופיתוח עצמי. כה לחי!

גיל ההתבגרות הוא אכן קרש קפיצה להרבה תהליכים טובים ויפים, אך הסוגיה שאת מתארת היא כמעט ההגדרה של הקושי בגיל הזה. כלומר, בגיל הזה עוברים מילדות לבגרות. ילד, כיון שהוא חלש וכיון שאינו יכול אפילו להתחיל לבנות לעצמו תפיסת עולם מנותקת מסביבתו, מחקה את סביבתו על כל צעד ושעל, ובעצם, מבצע וחושב כמעט כמו תוכי, בעקבות תכתיבי הסביבה (בעיקר הורים). בגיל ההתבגרות, שעל פי התיאורים שלך את ממש צועדת בשעריו, ישנו הרצון לגבש אישיות עצמאית, אך מאידך, ישנה ההרגשה של "אני עדיין ילד", "מה אני כבר יודע", "לעולם לא אוכל להשתחרר" וכדו´. אני מאמין שאם את בשלב שאת רוצה, אז זה אומר שיש לך גם את הכוחות, כי בדרך כלל, כך זה עובד.

למרות שאת מבינה את החשיבות של פיתוח האישיות, חשוב לי לתת לעניין צד נוסף. ה´ יתברך ברא אותנו שונים, וכשם שפרצופינו שונים כך דעותינו שונות, ודרכי ההתחברות שלנו אל עצמנו, ואל העולם הן שונות. אחת הסיבות שהקב"ה ברא כך את העולם היא כדי שהעולם לא יהיה משעמם וחד-גוני, אלא מגוון ומשוכלל, מכיל צדדים שונים ומבטים שונים על המציאות, ע"מ שהמציאות תהיה מושלמת יותר, מתקדמת יותר ומשוכללת יותר. לפני שנולדת, כנראה שלא היה צורך בקול הייחודי שלך, אך סוף סוף אנו יודעים שאכן נולדת (מזל טוב..) וזה אומר שהעולם כבר לא יכל לחיות יותר בלי אדם כמוך עלי אדמות. כלומר, כל המציאות, כל העולם, כל האנושות, מחכה להתפתחות האישית שלך ורוצה לשמוע אותך מתבטאת מתוככי ליבך, ומעל כל זה ה´ יתברך מצפה בכיליון עיניים לבת היקרה שלו שתהיה היא באמת. מלחיץ, אה? אפשר להסתכל על זה כך, אבל אפשר גם לראות את זה כתמיכה כללית של כל היקום והעומד בראשו, בך, מתוך אהבה ובעיקר כבוד למילה שלך שאין אותה לאף אחד אחר.

"נו, זה מה שאני אומרת! אתה ממש מתפרץ לדלת פתוחה!"

טוב, טוב, בסדר, אשתדל לתת לך עצה מעשית, אך זה אומר להשקיע ולא לחפף.

קחי לך כמה דקות ביום, או אולי אפילו יותר. קחי מצב מסוים שבו לא הצלחת "להיות את" ו"הלכת עם הזרם". תדמייני אותו קורה שוב, רק הפעם תדמייני את התגובה ה"אמיתית" שלך, מה שבאמת היית רוצה לעשות/להגיד/לחשוב ופשוט לדמיין את התסריט האמיתי קורה בראש שלך. יכול להיות שבהתחלה את תהיי קצת מופתעת אלו דברים "יוצאים" לך, יכול להיות אפילו שתדמייני את עצמך עושה דברים שהם לא ראויים או אפילו אסורים, אבל בתור התחלה זה טוב, כי זה הרי רק בדימיון, לא פגעת באף אחד. כמובן, שאחר כך אפשר להתבונן בזה ולשאול את עצמך האם זו התגובה הנכונה, אך עיקר העניין הוא שנתת ביטוי, ולו רק בדימיון, לאישיות שלך, וזה מה שחשוב.

לאחר כמה תרגילים כאלו, לאט לאט תרגישי שאת יותר חופשיה, ואפילו יתחילו להיות מדי פעם מצבים כאלו "קטנים" שאת פתאום אומרת מה שאת חושבת. גם זה קצת יפתיע אותך, אז עכשיו אני כבר מכין אותך...

בהצלחה רבה,
אשמח לתגובות

שמואל
shmuelart@gmail.com