כללי

בע"ה
שלום רב,
1. כל אחד מדביק תוויות לאחרים זה דבר לא טוב. דתי הוא מי שמודע למחוייבות שלו לשמירת מצוות ד' כי הקב"ה ציוה אותנו בכך, וגם שומר אותן למעשה.
לאומי - הוא מי שמבין שהעובדה שעם ישראל זכה לקבוץ גלויות ולהקמת מדינה - זה דבר בעל ערך, והוא רואה את עצמו שותף בדרכו למפעל הגדול הזה.
השלוב של דתי - לאומי מביע את ההכרה שמי שעשה את המפעל החשוב הזה זה לא רק מנהיגים פוליטיים וכד' אלא מאחרי כל אלו עומד הקב"ה ודוחף את המהלך כחלק מקיום הנבואות שמלוות אותנו מאז מקדם.
חרד"ל - כנוי , לא מוצלח לטעמי, למי שמחשיב את עצמו ליותר "תורני" - אינני יודע מה זה.
2.נס הקב"ה יכול לעשות בכל עת ובכל שעה, אבל את התכניות המעשיות שלנו , בני האדם, אנחנו לא מבססים על היכולת הזאת. חובתינו לתכנן מהלכים אישיים וצבוריים, על פי יכות השקול, התכנון וצפי שמתקבל בכלים אנושיים. רק נביא יכול היה לומר מתי יתרחש נס, ולפי זה לתת הנחיות מעשיות.
3.כבוד לכל אדם, שנברא בצלם אלקים ובודאי למי ששייך לעם שבו בחר ד'.עם זאת , כל אדם נדון, גם אצלינו לפי מעשיו, אם הוא אדם טוב,- נוקיר אותו, ואם איננו עושה את המצופה ממנו - נתאכזב. כמובן שכל שהאדם שייך לחברה יותר גבוהה - כך הצפיות ממנו יותר גדולות , ובאותה מידה - ההערכה או האכזבה. מיהודי , יש לקב"ה ולנו צפיות מאד ברורות, וואנחנו מעריכים כל מי שהולך הדרכי ד' ורוצים ללמוד ממנו, וגם מתאכזבים קשות ממי שאיננו מבין את תפקידו בעולם. לא שח"ו אנחנו מתייאשים ממנו, נלמד אותו להיות מודע לכוחות שלו ו"עתידין כולם להיות שבי פשע".
(מגויים כמובן יש הסתייגות אחת ברורה שלא להתחתן איתם, וחז"ל אף קבעו תקנות וסייגים בענין הזה.)
4.כמו כל ויכוח ציבורי, (ראי עכשיו במאבק הסטודנטים או המורים וכד') הדברים נעשים גם בעוצמות שאינן לפי הפרופוציות הרגילות בחיים, אחרת אין להן הד תקשורתי וממילא גם לא השפעה אצל מקבלי ההחלטות. השאלה היא האם התוכן של המאבק היה נכון או לא, ובזה , נדמה לי , מודים היום כולם, בין אם בהיישרת עיניים ובין אם בכבישת פנים שכל המהלך היה מופרך מיסודו, וגרם רק נזק לעם ישראל.
5.כן, הקב"ה "כפה עלינו הר כגיגית", ולמרות שאנחנו קיבלנו עלינו יותר מאוחר , מרצון את המחוייבות המוחלטת לתורה ולמצוות, אין זה גורע ממימד הכפיה.
הכפיה , אין פירושה הכרח אלא שזה מוטבע בנפש שלנו באופן טבעי , שכן כך הקב"ה ברא את הנשמה של עם ישראל, שהיא תואמת ומסוגלת לרמה הגבוהה הזו של הסטנדרטים של מוסר, אמת, וכד' שבאים לידי בטוי בתורה ובמצוות. לכן אינני רואה בזה משהו שלילי ח"ו, אלא אדרבא, אתגר רציני, שיש לעמוד בו בכבוד.
6. בכל דרך אפשרית. כל אחד בא ממקום אחר, אבל בסופו של דבר , אמונה שייכת לאמת הפנימית שמשותפת לכל בני האדם , ובעצם לכל יציר נוצר.
7.טוב לחיות במקום שיש בו תנאים טובים לגדול ולהתפתח. מי שרוצה ללמוד רפואה, לא יגור בדירה עם חבר'ה שמתמנים בלילות על כלי הקשה, כי זה מפריע לו ללמוד, וכך גם בתחומים אחרים. אבל זה לא אומר שהוא לא ילך מדי פעם לשמוע אותם מנגנים בתזמורת, - האדם צריך לקלוט ולחוש את הסביבה ולנצל במירב את מה שהקב"ה נתן סביבו, ובצורה הטובה והמועילה ביותר. המשל ברור - אז גם הנמשל.
8.כי הקב"ה קבע את החוקים ואת התכנית,ואנחנו לא מספיק יודעים אותם.בתחושה שלנו - הבחירה היא באמת חופשית, אבל בשכל העמוק - אנחנו יודעים שלמרות החופשיות שלנו - בסופו של דבר הקב"ה מביא את הדברים לאן שהוא תיכנן.
9.עקרונית, לא. למעט מקרים מסויימים שבהם יש תועלת ישירה מספור הדברים או לפחות מניעת נזק צפוי, וזאת ע"פ כמה גדרים בהלכות רכילות ולשון הרע.
10. אולי בגלל שכל אדם הוא בחיים איננו רואים כמה הוא טוב, ורק כשמת - אז אנחנו מבינים זאת. אולי גם כיון הקב"ה לוקח את מי שסיים את תפקידו בעוה"ז, ובד"כ מי שמסיים את התפקיד במעט זמן - הוא מהמוכשרים והטובים יותר, לא?
בטח יש לזה עוד הרבה תשובות, ואת האמת נדע רק כשנהיה גם אנחנו בעולם האמת.
בברכה, אליעזר