כיפה! - בדחיפות..

שלום וברכה

כדי להקל עליך אני מצטט את כל התשובה של הרב עובדיה יוסף הי"ו:

שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן א

שאלה: האם הכיפה שעל הראש צריכה לכסות את כל הראש, או רובו, או שמא אין שיעור מיוחד לגודל הכיפה, ודי בכל שהוא?

תשובה: בקידושין (דף ל"א ע"א) איתא, רב הונא בריה דרב יהושע לא היה הולך ארבע אמות בגילוי הראש, אמר, שכינה למעלה מראשי. ובשבת (דף קי"ח ע"ב) אמר רב הונא בריה דרב יהושע, תיתי לי (יבא לי שכר טוב) שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש. וכן בשבת (דף קנ"ו ע"ב) אמרו, שאמו של רב נחמן בר יצחק היתה מזהירה אותו תמיד לכסות ראשו ולא ילך בגילוי הראש, כדי שיהיה עליו מורא שמים. ובזוהר הקדוש פרשת בלק (דף קפ"ז ע"א) אמרו, לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש, משום שאור השכינה למעלה מראשו, וממשיך לו חיים, ועל זה נאמר ושמן על ראשך לא יחסר. ובזוה"ק פרשת פנחס (דף רמ"ה ע"ב) אמרו, אסור לתלמיד חכם ללכת ארבע אמות בגילוי הראש, משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו, ומכל שכן שאסור לברך ולהזכיר השם בגילוי הראש, (וראה עוד בזוה"ק פרשת נשא דף קכ"ב ע"ב). וכ"כ הרמב"ם בספר מורה נבוכים (ח"ג פרק נ"ב), שגדולי חכמינו היו נזהרים להימנע מלגלות ראשם מפני שהשכינה חופפת וסוככת אותם. וכ"כ רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סי' נ"ג).

והנה מבואר בספר ארחות חיים (הלכות תפלה סימן מ"ח), ובכל בו (סימן י"א), בשם מהר"ם מרוטנבורג, שאין איסור מן הדין ללכת בגילוי הראש, ומה שאמרו בשבת (קי"ח ע"ב) תיתי לי שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש, זהו ממדת חסידות. וכ"כ בתשב"ץ (סימן תקמ"ז). (ועיין בתוספות בכורות ב' ע"ב בד"ה שמא, שלשון תיתי לי מוכח דהוי ממדת חסידות. וכן כתבו בחידושי הריטב"א מגילה כ"ח ע"א והר"ן סוף פ"ק דעבודה זרה בשם הרמב"ן). וכן מוכח מלשון הזוהר פרשת פנחס, ומדברי הרמב"ם, הנ"ל. ומרן הבית יוסף /או"ח/ (בסימן צ"א), הביא להלכה דברי הכל בו בשם מהר"ם. אמנם בבית יוסף (סימן מ"ו) כתב, שהטעם לברכת עוטר ישראל בתפארה, לפי שאסור ללכת ארבע אמות בגילוי הראש, כמו שמשמע בשבת (קי"ח ע"ב), ואפילו לדברי המפרש שאינו אסור ללכת בגילוי הראש, מכל מקום מודה שמדת חסידות היא שלא ללכת בגילוי הראש. וכמ"ש להלן סימן צ"א. וכן אמרו בזוהר הקדוש פרשת נשא (דף קכ"ב ע"ב), ולפי שישראל הם המצווים בכך כדי שיהיה מורא שמים עליהם, לכן אנו מברכים עוטר ישראל בתפארה. ע"ש. ומשמע שדעתו נוטה יותר שאסור ללכת בגילוי הראש. וכן משמע יותר בבית יוסף (ריש סימן ח'). מכל מקום הלכה כמשנה אחרונה שבסימן צ"א, שאין זה אלא ממדת חסידות, וכפשטות הש"ס. וכן מוכח מלשון מרן בשלחן ערוך (סימן ב' סעיף ו): אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש. הרי שהתחיל בלשון איסור לגבי קומה זקופה, וסיים שלא ילך ארבע אמות בגילוי הראש, ולא תפס לשון איסור. וכן הוכיח המהרש"ל בתשובה (סימן ע"ב) ממשמעות הגמרא (שבת קיח ע"ב וקידושין לא ע"א) שאין זה אלא ממדת חסידות. והוסיף להוכיח כן, ממה שאמרו במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ז): אמר רבי ברכיה, מלך בשר ודם משגר פרוטגמא (אגרת מלכות) למדינה, מה עושים כל בני המדינה, עומדים על רגליהם ופורעים את ראשם (מגלים ראשם), וקוראים אותה באימה וביראה ברתת וזיע, אבל הקדוש ברוך הוא אומר לישראל, בני קראו קריאת שמע, ולא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש. משמע שאין איסור לקרות בפריעת הראש, אלא שלא החמיר עליהם. ע"כ. והנה אף על פי שבעיקר הדין יש לו סיוע מדברי רבותינו שבצרפת שהובאו באור זרוע חלק ב' (סימן מ"ג), מכל מקום בראייתו אין כדי הוכחה, וכמו שדחה לנכון בשו"ת שבות יעקב חלק ג' (סימן ה'), שהרי מסיים עוד המדרש שם, אמר הקדוש ברוך הוא, לא הטרחתי עליכם להתיגע בהרים ולהביא קרבן מן החיה שאינה ברשותך, אלא מן הבהמה שהיא ברשותך. ובודאי שאסור להקריב קרבן מן החיה, וכמו שאמרו בזבחים (ל"ד ע"א) בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה. וכן יש לומר לגבי קריאת שמע בפריעת הראש שהיא אסורה. ע"ש. וכן כתב הגאון המג"ן (הרב משה גלאנטי), הובא בברכי יוסף (סימן ב' סק"ב), לדחות כן ראיית המהרש"ל. והביא מה שכתב האליה רבה לקיים ראיית המהרש"ל, ודחאו. ומרן החיד"א בברכי יוסף שם, וכן במחזיק ברכה (שם סק"ה), דייק מלשון מרן השלחן ערוך כמו שכתבנו, שאין זה אלא ממדת חסידות, והעיר ממה שכתב מרן בבית יוסף (בסימן ח' ובסימן מ"ו ובסימן צ"א), וכל יקר ראתה עינו, והעלה כן להלכה שאין בזה איסור אלא ממדת חסידות. ודחה דברי המהר"י עייאש בספר מטה יהודה שאסר בזה מן הדין. ע"ש. ודבריו חיים וקיימים. (ועיין עוד בשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' סימן ל"ד). ואף על פי שידידנו הרה"ג רבי שלום משאש בשו"ת תבואות שמש (חלק אורח חיים סימן ל"ג) נטה קו לומר שדעת מרן הבית יוסף לאסור מן הדין ללכת בגילוי הראש. ע"ש. האמת תורה דרכה שהעיקר כמו שכתב מרן החיד"א, שאין זה אלא ממדת חסידות. וכן כתב המאמר מרדכי (בסימן ב', ובסימן צ"א סק"ה), ושכן דעת הב"ח והמגן אברהם. ע"ש. ועיין עוד בספר שער הזקנים (דף קע"ט ע"ד והלאה). ובשו"ת גור אריה יהודה (סימן ע"ב). ובשו"ת נחלת בנימין (סימן ל'). ע"ש. [וע"ע בשו"ת מהריט"ץ הנד"מ ח"ב (סי' ר). ובשו"ת הר צבי (חאו"ח סי' ג). ע"ש].

אמנם הטורי זהב (סימן ח' סק"ג) הביא מה שכתב המהרש"ל בתשובה הנ"ל, שאין איסור מן הדין בגילוי הראש, וכתב על זה, ונראה לי שיש איסור גמור בזה מטעם אחר, שמכיון שעכשיו חוק הוא אצל העכו"ם שתיכף ומיד כשיושבים מסירים מעליהם הכובע שעל ראשם, אם כן זה נכלל בדין ובחקותיהם לא תלכו. ע"ש. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מהר"י מברונא (סימן ל"ד). אולם אין זה מוכרח, שאם עושה כן מסיבת החום ועייפות, וכיוצא בזה, לא שייך בזה חוק, וכמו שכתב מרן בבית יוסף (יורה דעה סימן קע"ח) בשם מהר"י קולון. וכן פסקו הרמ"א והמהריק"ש שם. ובשו"ת כהונת עולם (סימן ע"ה). ועוד אחרונים. וכן מצאתי להגאון רבי אפרים ארדיט בספר מטה אפרים (סוף פרק ז' מהלכות ברכות) שדחה כן דברי הטורי זהב, על פי מה שכתב המהר"י קולון הנ"ל, שהעושים כן אינו אלא מתוקף החום וכדומה, ולא כדי להדמות לגוים, ולכן גם בזמן הזה אינו אלא ממדת חסידות. ע"ש. וכן כתב בשו"ת נטע שורק (חלק אורח חיים סימן ב'), שאין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, ודלא כהטורי זהב. ע"ש. גם הפתח הדביר (בסימן ב', דף י"א ע"ג) הביא דברי המטה אפרים, ושכן תמה הגאון אי"ש צדיק בעל בית עובד בתשובה כתיבת יד. והוא נדחק ליישב דברי הטורי זהב. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים. ועיין עוד בשו"ת מהר"ם בריסק חלק א' (סימן ח'), ובשו"ת נחלת בנימין (סימן ל'). ואכמ"ל. ומכל מקום נראה שבכיסוי הראש בזמנינו יש טעם יותר ממדת חסידות, כי ידוע שזה דרכם של החפשים פורקי עול תורה ומצות ללכת בגילוי הראש, ויש היכר מיוחד בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, על ידי הכיפה שעל הראש, שהדתיים נזהרים ללכת תמיד בכיסוי ראש, והפכה הכפה שעל ראשם לסמל לאדם דתי, שמורא שמים עליו. ואם כן מי שהולך בגילוי ראש יש לחוש בו משום מראית העין שיחשדוהו לפורק עול מלכות שמים מעליו. ואף על פי שיש קצת דתיים שבאו מחוץ לארץ ונהגו ללכת בגילוי הראש כמנהגם בחוץ לארץ, אינם אלא מיעוטא דמיעוטא. ולכן יש מקום לחוש בזה על כל פנים משום מראית העין, וכמו שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. ונאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. והגם שאין בידינו להמציא איסורים מדעתינו, מכל מקום טעמא דמסתבר הוא לומר שיש בזה על כל פנים יותר ממדת חסידות, וכל שיש לו כיפה על הראש יצא מחשש מראית העין.

והנה הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק אורח חיים סימן ג') העלה לחדש בזה, שיש חילוק בין גילוי הראש לגמרי שהוא אסור מן הדין, לגילוי מקצת הראש שהוא רק ממדת חסידות. ומה שאמרו (שבת קי"ח ע"ב) תיתי לי שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש, היינו אפילו גילוי של מקצת הראש, שזהו רק ממדת חסידות. ומה שאמרו גם כן במדרש לא הטרחתי עליכם לקרות קריאת שמע בפריעת הראש, היינו שלא הטריחם להסיר הכובע, שעל ידי כובד משאו על הראש יכבד עליהם לכוין כראוי, והיה ראוי שישארו בכיסוי מקצת הראש, כדי לכוין יותר, ועל זה אמר שלא רצה להטריחם, אבל גילוי כל הראש מדינא אסור. ובזה נדחית הוכחת המהרש"ל הנ"ל. ע"כ. ובאמת שאין זה במשמעות המדרש, אלא שפורעים ראשם לגמרי בקריאת הפרוטגמא של המלך, והפשט לא יופשט. וגם דבריו נגד המהר"ם מרוטנבורג והארחות חיים והכל בו, שסוברים שאין איסור כלל מן הדין בגילוי כל הראש. ואף על פי שגם בפרי מגדים (סימן ב' אשל אברהם סק"ו) נראה שמחלק בזה בין כיסוי כל הראש שזהו מדת חסידות, לכיסוי מקצת הראש. ע"ש. מכל מקום העיקר כדברי מהר"ם וסיעתו שאין לחלק בזה. וכן הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק אורח חיים סימן א'), תמה מאד על הגאון רבי שלמה קלוגר הנ"ל, שאיך יתכן לפרש כן בדברי הגמרא (שבת קי"ח ע"ב), שהוא פירוש זר ודחוק מאד, ולכן העלה שמודה הגאון רבי שלמה קלוגר שמדין הגמרא אין חילוק בין גילוי כל הראש למקצתו, שהכל אינו אלא ממדת חסידות, ורק לשיטת הטורי זהב שבזמן הזה יש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו, שזהו שייך גם בפחות מכדי הילוך ארבע אמות, ועל זה אמר שבכיסוי מקצת הראש שאינו דומה לחוקי העכו"ם אין בזה איסור. ע"ש. ובאמת שכל זה אינו אלא דרך פלפול וחריפות להעמיס כן בדעת הגאון רבי שלמה קלוגר. ולכן העיקר בזה להלכה, שאף על פי שממדת חסידות בלבד ראוי שהכיפה תהיה מכסה את כל הראש, או על כל פנים רובו, וכמו שכתב בשו"ת תשורת שי חלק ב' (סימן ל"ח), ובשו"ת שואל ונשאל חלק ג' (סימן קל"ה). מכל מקום גם בכיפה קטנה אפשר לדון להקל, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צדדי הראש, הן מלפנים הן מאחור. ולא כיפה קטנה שבקושי אפשר להבחין בה. וכמו שכתב הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (בהשמטות לאורח חיים סימן א', דף רצ"ב ע"א), שפעמים רבות היה גוער באלה המקילים לעצמם ללבוש כיפה קטנטנה שאינה מכסה רק חלק קטן מהראש. ע"ש. וראה עוד בספר הלל אומר (סימן מ"ג). ע"ש. ובשו"ת שמחת כהן חלק ב' (סימן ג') נשאל אודות הלובשים כיפה קטנה מאחרי ראשם, ואינה נראית כנגד פניהם, האם יש למנוע עלייתם לספר תורה עד שיתקנו הכיפה שתיראה כנגד פניהם, והשיב, שאינו רואה בזה תועלת כל כך. שמה שמתכסה מצד הפנים מתגלה מצד העורף, ולכן ראוי להוכיחם שילכו עם כיפה יותר גדולה, ואם אי אפשר, אין ראוי בגלל כך למונעם מלעלות לספר תורה, פן נגרום להם שיפסיקו בכלל לבוא לבית הכנסת ולהתפלל. ע"ש. (וסעד לדבריו ממה שכתב האור זרוע חלק ב' סימן מ"ג בשם רבותינו שבצרפת. ע"ש).

אולם בשעת קריאת שמע ותפלה שמקבל עליו עול מלכות שמים, צריך להזהר יותר ללבוש כיפה שמכסה רוב הראש, שהרי נאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וראה במה שכתב בספר מגן גבורים (סימן צ"א אות ג') בשם המאירי, שהנוהגים בבואם לבית הכנסת להסיר הכובע שבראשם מחמת החום, ונשארים בכיפה קטנה שעל ראשם, כאשר הם עומדים בביתם, וכך הם קוראים קריאת שמע ומתפללים, בודאי שדבר זה נחשב לחוצפה, הואיל ואין דרך לעמוד כן בפני גדולים. ע"כ. וכן פסק במשנה ברורה (סימן צ"א סק"ט). וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (דף רצ"ב ע"ב). ובאמת שאין זה מדברי המאירי ז"ל, אלא ממה שכתב הגאון מהר"י אלגאזי בסוף חמדת הימים חלק ד'. וכמו שהעיר בזה לנכון ידידנו הגאון רבי אליעזר יהודה ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד (סימן מ"ט). ע"ש. ועל כל פנים נכון מאוד להזהר בזה. ובפרט בברכת המזון שיש ללבוש הכובע על ראשו, וכדקיימא לן בברכות (נ"א ע"א) שצריך עיטוף בברכת המזון. וכן הוא בזוהר הקדוש פרשת פנחס (דף רמ"ה ע"ב). וראה עוד בבית יוסף ובשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קפ"ג). ע"ש.

בסיכום: מותר מן הדין ללכת בכיפה קטנה שעל הראש אף על פי שאינה מכסה את רוב הראש, ובלבד שתהיה ניכרת ונראית מכל צדדי הראש מלפנים ומאחור. ובשעת קריאת שמע ותפלה, וכל שכן בברכת המזון, ראוי להקפיד לחבוש כובע, או לכל הפחות כיפה המכסה את רוב הראש. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

כל טוב