שאלה
שלום.
לפי מה שאני יודעת המקור של כיסוי ראש מהתורה הוא בכך שהכהן פורע את ראש האישה שבגדה בבעלה(וכן באישה שפרעה את שערה בפתח ביתה כדי להרחיק אנשים מבעלה). שאלתי היא האם אין מפרש שמפרש את פריעת השיער כפשוטו, כלומר שהשיער היה מסודר וגלוי, והפריעה היא שפשוט עשו בלאגן בשיער. כי אם הדבר כך אפשר לומר שכיסוי הראש הוא לא מהתורה אלא מדרבנן, ולכן אולי יש יותר מקום להקל בדבר (כיוון שהדבר כלל לא מצויין באופן ברור בתורה). מה שמוביל אותי לעוד שאלה, האם אפשר לקבוע הלכה מהתורה לפי פרשנות, או שחייב שהדבר יהיה חד-משמעי מהכתוב. תודה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
לשואלת שלום רב.
אכן הגמרא אומרת במסכת כתובות שכיסוי ראש לאשה זה מדאורייתא ולומדת זאת מהפסוק "ופרע את ראש האשה" וכך שנה ר' ישמעאל "אזהרה לבנות ישראל שלא ייצאו בפרוע ראש". ומובן שם בגמרא שמדובר על ראש לא מכוסה ולא על בעיית תסרוקת זאת או אחרת.
הגמרא שם מחלקת בין "דת משה" כלומר מנהגים מחייבים מימי משה רבנו, לבין "דת יהודית" כלומר מנהגי צניעות שתוקפם הוא מדרבנן ושם הגמרא שואלת למה כיסוי ראש מופיעה ברשימה של "דת יהודית" והרי זהו ציווי מן התורה? ועונה הגמרא שכיסוי חלקי ("קלתה") הוא מן התורה וכיסוי נוסף, מלא יותר הוא מדרבנן.
איך יודעים אם דין מסויים הוא מן התורה או מדרבנן? אנו מסתכלים בגמרא ובדברי חז"ל ורואים איך הםהבינו זאת. אם הם הבינו שלימוד מסויים מהפסוק הוא לימוד גמור מן התורה, או שהם הבינו שזהו רמז בלבד. וכתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה שהדינים שלמדו חז"ל מהתורה ואין בהם מחלוקת, הם נתקבלו אצלנו במסורת מימי משה רבינו, וזה תורה שבע"פ. כלומר כאשר לימד משה את התורה שבכתב, נתן יחד איתה פירושים שנמסרו מדור לדור, מהי המשמעות ההלכתית של הפסוקים, גם אם זה אינו הפשט. וזה יסודם של רוב דרשות חז"ל.
לכן רוב הפוסקים סוברים שכיסוי ראש האשה הוא דין תורה גמור.
(אמנם בדעת הרמב"ם יש הסברים אחרים)
ובכל מקרה, אין לחפף או להקל מעבר למה שהתירו הפוסקים בהלכה
בברכה
אפי קיציס