כיבוד הורים

אשריך שאת משתדלת במצוות כיבוד הורים שהיא בעלת חשיבות עצומה, עד שהשווה כיבוד הורים לכיבוד הקב"ה. חז"ל כבר התמודד עם בעיה דוגמת זו שאת מציינת ואמרו (קידושין לב, א): שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי ששיטול ארנק ויזרקנו לים בפני ואינו מכלימו. והגמרא מספרת (שם, לא) על אדם חשוב אחד שפעם אחת היה לבוש בגדי משי יקרים מזהב והיה יושב בין גדולי רומי, ובאה אמו וקרעה ממנו את בגדיו, וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו, ולא הכלימה. רואים אנו מכאן שהתופעה של הורים שאינם מכירים בערך מעשיהם של הילדים ואינם מביעים הכרת תודה, היתה קיימת מאז ומעולם. האתגר הוא להצליח לכבד למרות זאת. יש לזכור שהתורה מבטיחה שכר גדול באופן מיוחד על מצווה זו, דבר שלא מצאנו כמעט בשום מצווה: למען ייטב לך [בעולם הזה], והארכת ימים [בעולם הבא], ולכן גם אם אין הכרת טובה ושיתוף פעולה מההורים, את יכולה להרגיש טוב עם עצמך הן מצד עצם המעשה הטוב והעמידה בניסיון והן מצד השכר הגדול המובטח.
עם זאת אני סבור שניתן לשתף את ההורים בתחושותיך, וכאשר את חשה פגועה, או שביקשו ממך בקשות מיותרות ומוגזמות, כדאי לך ולשוחח איתם בעדינות על כך שנפגעת או שאת מרגישה מנוצלת. כשאת עושה זאת עליך לשים לב לדבר באופן נקודתי על המקרה אותו את מעלה בפניהם, ולא לומר אמירות גורפות, כגון: תמיד אתם אומרים לי כך וכך. כמו כן עליך לברור את מילותייך שהדברים יבואו מתוך הבעה כנה של אכפתיות וכאב ולא מתוך טרוניה וכעס. עצות אלה חשובות לא רק משום כבוד ההורים, אלא גם מבחינה פרקטית. הדרך היעילה להשיג הבנה מצידם ותוצאות טובות היא בהבעה כנה ושקטה של תחושותייך ולא בהתקפה היוצרת רוגז הדדי ומלבה את האש.

כל טוב,
רונן לוביץ