כיבוד הורים מול החלטות אישיות..

שלום לך...
השאלה שאת מעלה היא חשובה מאד ונוגעת לגבולות שבין כיבוד אב ואם והערכת רצונם לבין הרצונות הפרטיים והעמדה העצמית. התנגשות זו יכולה להיות בכל השלבים בחיים והיא דורשת בירור והעמקה על מנת לדעת לנהל את החיים במהלך תקין.
דבר ראשון, צריך תמיד לזכור שמצוות כיבוד אב ואם היא רק בדברים שנוגעים להם, כלומר: מאכילו, משקהו, מלבישו וכו´. אם אמא שלך מבקשת ממך לקפל כביסה במקומה, זו מצוות כיבוד אב ואם. אם היא אומרת לך ללכת לאוניברסיטה, כאן אין גדר כזה, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ ובזמן שהוא חפץ, ומתחתן עם מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. זה כלל בסיסי שחשוב לזכור. עם זאת, יש התחשבות בדעתם של ההורים שאינה מגדר מצוות כיבוד אב ואם, אלא בגלל שאנו מעריכים אותם ואת דעותיהם, וכמו שהזכרת בשאלתך. זה דבר נכון מאד וחשוב מאד לדעת שאכן להורים יש עלינו מבט יותר כולל ואמיתי ממה שאנחנו חושבים. הרבה פעמים נראה לנו שההורים אינם מבינים את עולמנו ואותנו. לפעמים זה נכון במידה מסוימת, ההורים באים לפעמים מהשקפת עולם שונה, ממנטליות שונה, חברה שונה וכו´. עם זאת, אותנו הם מכירים דווקא טוב מאד, יותר מהצדדים הפנימיים וצדדי הפוטנציאל והכשרונות מאשר מהצדדים החיצוניים. יכול להיות שההורים לא מבינים בדיוק את מה שאני לומדת באוניברסיטה או במדרשה, ואינם מבינים את הדיונים בהשקפות העולם אותם אני מנהלת עם חברות, אבל הם מבינים אותי, את הצרכים שלי והיכולות שלי. לכן באמת רצוי ואף חשוב מאד להקשיב לדעותיהם. צריך רק לדעת מה הכוונה ב"להקשיב". ראשית, הקשבה לא מחייבת עשיה. כלומר, יכול להיות שההורים חושבים שעלי לעשות משהו מסוים. כדאי לי לחשוב על זה טוב ולהכניס את מה שהם אומרים לשיקולים שלי למרות שאולי בסופו של דבר אחליט אחרת מדעתם. שנית, הקשבה היא גם שיחה ולא רק הקשבה פאסיבית. אם ההורים חושבים שעליך להתחתן עכשיו ואת לא מרגישה מוכנה, כדאי שתשאלי אותם למה הם חושבים שהגיע הזמן. אולי הם דואגים לדברים שאת אינך חושבת עליהם. אולי הם חושבים שזו הדרך להשיג משהו מסוים שאת חושבת שאפשר להשיג בדרכים אחרות (למשל, אולי הם חושבים שאת בודדה ואת חושבת שעליך למצוא יותר חברות או לחזק את הקשר עם חברות קיימות. אולי הם רוצים שתלכי לאוניברסיטה על מנת לתת לך בטחון כלכלי ולך יותר חשוב לבנות את עצמך קודם. אולי הם חושבים שלהתחתן יפחית לך את הלחץ מהאוניברסיטה ואותך דווקא מלחיץ להתחיל להפגש). צריך לדבר ולהסביר את השיקולים שלך ולשמוע את המחשבות שלהם על הנושא.
אחרי כל זה, מה שחשוב הוא ההחלטה שלך והרגש שלך ומתוך הערכה גדולה להורים ולדעתם. אמנם, אחרי הסברה של עמדתך, עליך לעשות את מה שאת חושבת לנכון, ובמיוחד כשמדובר על נושא כמו נישואין שאין לגשת אליו אלא מתוך מוכנות ורצון ולא מתוך לחץ חיצוני. בכלל בחיים צריך תמיד לשמור על העמדה העצמית אך לזכור (וגם לומר) שהכל הוא מתוך הערכה גדולה וכבוד גדול להורים ולדעתם, ובתור המשך של החינוך אותו קיבלתי ולא בניגוד אליו, למרות שהמעשים הטכניים נראים אחרים (לדוגמא, במקרה שמישהוא חזר בתשובה, הוריו חילונים והם חינכו אותו ליושר ואמיתיות, והוא, מתוך החינוך שלהם, מגיע לשמירת תורה ומצוות. אמנם זה נראה שאותו אחד בחר בדרך חיים המנוגד להוריו, אבל זה רק חיצוני. בצורה פנימית, דרך החיים שלו יונקת ושואבת דווקא מהחינוך שקיבל בבית).
ספציפית, כפי שציינתי, כדאי לשבת עם ההורים, לשמוע אותם, ולהסביר שאותך זה מלחיץ להתחיל להפגש ואת אינך מוכנה נפשית עדיין וכו´ ולכן החלטת לא להתחיל עדיין בפגישות. להסביר מתוך כבוד אך בהחלטיות, שזו החלטתך וכך את עומדת לפעול. וזה עדיף מאשר לעמוד כל הזמן בלחצים פרטיים (למה לא נפגשת עם הבחור ההוא וההוא, אלא באופן כללי – אני עדיין לא מוכנה), וגם יותר אמיתי ויהיה יותר מובן להורים.
אני יודעת שגם אחרי כל זה העניין הוא קשה ומורכב וצריך להחזיק ראש ולהחזיק עמדה, אך זה חלק מהמשימות שעומדות לפנינו בחיים הבוגרים, ואני בטוחה שתתמודדי ותוכלי להם.
בהצלחה רבה!
אילה-חברים מקשיבים
תוכלי לכתוב חזרה בשמחה ל:
tsbias@actcom.co.il