כיבוד אב ואם

לרחלי
השלום והברכה
את התשובה ניתן לחלק לשני עניינים:
חובת כיבוד הורים דורשת מאתנו לדאוג לשלומם של ההורים בעיקר לכל מה שנוגע לבריאותם ושאר צרכיהם הגופניים, כך לפחות לדעת רוב הפוסקים, ועל כן אין הדיון בשאלה נוגע בעיקרו להיבט זה של גדרי מצות כיבוד הורים"
הדיון כאן נוגע לנקודה אחרת והיא טיב הקשר והאמון בינך ובין הוריך.
חזקה על הורים שכל שעושים בנוגע לילדיהם , הם עושים על פי מה שנראה בעיניהם טובת הילד, כי כל הורה לא רוצה לאמלל את ילדו. הענין הוא שנראה לך שהם טועים. הפתרון היחיד אותו אני מכיר הוא לשוחח. בקש ( בנימוס!!) מהוריך לדבר עימם. תקשיב להם, אמור להם מדוע אתה כל כך כן רוצה להיות בבנ"ע ובקש שיחשבו על דבריך אם לא השתכנעת מהם והם לא ממך. גם אם עדיין עומדים על עמדתם ועדיין אתה חושב אחרת ,תבקש מאנשים אחרים שישוחחו עימם, כי אם הנושא חשוב לך באמת אין להסתפק בשיחה אחת, אלא כדאי להתאמץ עוד. אך הדבר החשוב ביותר הוא שגם אם אין אתה והוריך מסכימים אסור בשום אופן לזלזל בדעתם ובודאי בכבודם.
אני מאמין ומכיר את זה על פי הניסיון, ששיחות כאלה מבררות את העמדה של כל צד, עוזרות להבין זה את זה ובדרך כלל גם מגיעים לנוסחה מעשית המקובלת על כולם.
ושוב יש לזכור: הן על פי ההלכה והן על פי ההגיון והמוסר שיחה עם הורים אינה שיחה בין חברים אין כאן שני צדדים שווים אלא אתה חייב בכבוד הוריך גם אם אינך משועבד להם ואינך חייב להסכים לכל מה שהם אומרים. כבוד זה לא סותר גילוי לב , כנות והערכה הדדית.
בהצלחה