כדורגל בשבת

שלום רמי,
כאשר אנו באים לדון במשחק בכדור בשבת יש לחלק בין בעיות הלכתיות שנוגעות לאיסורי מלאכה בשבת ובין עניין כבוד ועונג שבת. בתחילת דברינו ננסה לראות איזה בעיות מצד מלאכות שבת יכולות להיות במשחק בכדורגל בשבת, ולאחר מכן ננסה לבחון אספקטים נוספים.
השולחן ערוך בסימן שח (סעיף מה) כותב שאסור לשחק בשבת, והרמ"א כותב שיש מקלים וכך נהגו. הדיון שם הוא סביב השאלה האם הכדור הוא מוקצה. היום וודאי המציאות היא כדברי הרמ"א וכפי שמסביר שם המשנה ברורה שאין בעיה של מוקצה הואיל והוא מיוחד לכך. המשנה ברורה שם מעלה שתי בעיות נוספות שיכולות להיות במשחק בכדור: 1) איסור הוצאה אם משחקים בכרמלית. 2) חשש אישויי גומות.
לגבי החשש הראשון היום ברוב המקומות אין בעיה הואיל ויש עירוב בכל הערים ורוב היישובים. לגבי הבעיה השנייה הדין השו"ע פסק בסימן שלח שאסור לשחק עם אגוזים ע"ג הקרקע מחשש שמא ישוו גומות. המשנ"ב מבין שאיסור זה קיים גם במשחק של כדור כמו כדורגל. יתכן וניתן לחלק בעניין זה בין משחק ע"ג מרצפות ובין מגרש חול או דשא (בדשא יכול להיות בעיה נוספת שוודאי יתלשו עשבים). המשנ"ב מסיים את דבריו- "ומ"מ אין למחות בנשים ובקטנים דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".
נקודה נוספת שיש לבדוק זה איסור התעמלות בשבת. הרמב"ם (פרק כא בהלכות שבת) והשו"ע פסקו שיש איסור להתעמל בשבת: "ואין מתעמלין בשבת, אי זה הוא מתעמל- זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע, שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה...". באופן פשוט עולה מדברים אלו שיש איסור לעשות כל דבר שיש בו הזעה והתעמלות. ייתכן והיום הדין יהיה קצת שונה הואיל שהאיסור נובע מרפואה בשבת, והיום אין זה רפואה. חשש נוסף שקיים הוא של ניפוח הכדור. למרות שניתן לפתור את בעיה זו בצורה טכנית (במקום שא"א לנפח את הכדור) אינני בטוח שפתרון ´תופס´ הלכתית משום הכלל שכאשר חכמים קובעים כלל הם לא נתנו את דבריהם לשיעורים. הכוונה- הגזירה היא לא רק במקרה מסוים שאז יש חשש שאני אעבור על ההלכה אלא חכמים גוזרים גזירה כללית, ולא בכל מקרה אני יכול להגיד שכאן אין חשש. באחרונים מופיעה גזירה זו אך אין זה הכרחי להבין שיש חשש כעין זה בימינו שהכדורים באיכות יותר טובה מפעם ואין מציאות זו שכיחה, וגם לא כולם מבינים שיש חשש כעין זה. בנוסף לכך אין זה שיקול עיקרי אלא סניף נוסף להחמיר, ועלינו לבחון את עיקר הדין.
הנקודה האחרונה והמשמעותית היא שאלת מהות השבת והאופי שאנו נותנים לה. הרבה מאיסורי חכמים בשבת נובעים מהאופי של השבת. איסור מוקצה שנתקן (לפחות חלקו) בימי נחמיה נבע בדיוק מבעיה זו. דבר זה מבואר בפרק יג בנחמיה (מפסוק יד) והובא בגמרא במקומות שונים (גמרא שבת קכג,ב ועוד). שאלת אופי השבת עומדת היום במרכז הדיון במדינת ישראל, וודאי שדבר זה נכון לגבי כל יחיד ויחיד. השאלה האם השבת היא יום של משחק והזעה או שנותנים לשבת ערך שונה ומיוחד. יהיו אנשים שיגידו שלשחק כדורגל זה עונג שבת שלהם, ואולי קשה להתווכח על כך. אך לפי דעתי דומה הדבר לאנשים שהולכים לים או עושים דברים אחרים שברור שאינם ע"פ ההלכה וזאת בטענה שזה עונג שבת שלהם.
אם כן, נראה לי שהבעיה העיקרית בכדורגל בשבת היא מצד מה שהרמב"ם כותב בראשית ההלכה שהובאה קודם לכן. הרמב"ם מזכיר את העיקרון שיש איסור לעשות בשבת דברים שכדרך שהוא עושה בחול. יש עניין שנקרא כבוד שבת, וממנו נובעים הלכות ואיסורים שמטרתם לשמור על אופי שונה וייחוד ליום השבת. הרבה מהתשובות שאוסרות כדורגל בשבת נובעות מתופעה של משחק שהוביל לאווירה שאינה רצויה כלל ובייחוד בשבת, כמו הימורים מקח וממכר וכו´ (ראה לדוגמא בתשובת הרב קוק בשו"ת אורח משפט סימן קנב). כאשר הדברים הנלווים אינם קיימים הבעיה פחותה, אך עדיין עומדת השאלה איך אנו רוצים שהשבת תראה. ישנם הלכות שמדברות על עניין שלא לפסוע פסיעה גסה בשבת משום כבוד, וודאי שכדורגל נחשב פסיעה גסה. מצד שני כאשר הגמרא אומרת שיש חיוב להיות שמח בשבת, הגמרא מספרת שר"ע היה עצוב ובוכה בשבת. הגמרא מסבירה שבשביל ר"ע לבכות היה עונג שבת, ויתכן ובכך הוא קיים את המצווה.
לסיכום, מרבית הפוסקים מבינים שיש בעיה הלכתית במשחק כדורגל בשבת. יתכן מאוד ושניתן להתגבר על הבעיות ההלכתיות ולמצוא היתר הלכתי לכך ושיהיה מעוגן בהלכה. אך השאלה העיקרית היא מה אנו עושים ביום ייחודי זה, ואיך אנו מקדשים אותו בעצמנו. על שאלה זו כל אחד צריך לענות לעצמו ולהחליט איך הוא חוגג את יום זה (כמובן בלי שהוא שובר את מסגרות ההלכה).
בתקווה שעזרתי לך קצת בליבון הנושא,
אוהד.
ohad_fix@hotmail.com