יש לי חברה ולא רוצה להנשא עד סוף השירות בצבא

לשואל היקר, שלום וברכה!
קודם כל, אני שולח לך את איחולי לרגל גיוסך הקרב ובא. השירות בצבא הוא מצוה גדולה, וגם אתגר לא קטן. זו תקופה מיוחדת במינה, שאפשר להפיק ממנה רבות, אם מבינים אותה טוב, ועושים אותה כמו שצריך. בהחלט, יש לה גם השלכות על בנין ביתך העתידי, ובכלל היא מלטשת את האישיות בכל מיני פינות, שלא זוכות לטיפול רציני בחיי השגרה.
אז שיהיה בהצלחה!

ועכשיו לעניננו.
משאלתך ניכר שאתה בחור ערכי, אידאליסט, ששואף לגדולות. אתה לא מוכן להתפשר, לא רוצה לוותר על שום תחום, ולהשקיע בכל ענין עד הסוף. ירבו כמותך בישראל!

השאלה שלך היא מאוד אישית, ואני לא מתיימר להתוות לך את הדרך בדיוק המתאים לך. בסופו של דבר, אתה הוא שתחליט ותקבע כפי מה שאתה מכיר את המציאות בשטח. אני אוכל לתת לך כיווני מחשבה, נקודות לבירור, שנראה לי שכדאי שתיתן עליהם את הדעת, כדי להסיק את המסקנות הנכונות ביותר עבורך. לפני שנראה איך שומרים על הקשר לאורך זמן, נבדוק קודם כל את הפוטנציאל שלו.

א. מהו טיב הקשר ביניכם? כתבת שאתה [אוהב אותה] מאוד. עד כמה אתה [מכיר אותה] באמת? את השאיפות שלה לחיים, את יכולת העמידה שלה בקשיים, את עבודת המידות שלה? האם הקשר ביניכם נבנה בעיקר על בסיס בילויים משותפים, הווי חברתי, ו"כיף לנו ביחד"? או שעברתם ביחד מפגשי עומק, שוחחתם על הרצונות הפנימיים, וגיליתם את מכמני הלב זה לזה?
אני לא חושב שאני צריך לומר לך, שקשר שאמור להוביל לחיי נישואין, איננו יכול להיבנות על רגשי אהבה בלבד. זהו אחד היתרונות של ה"דייטים", שם המפגש נעשה על בסיס שכלי של שיחות עניניות, ושאיפות משותפות, כך שהרגש מתלוה אליו רק בהמשך. הרגש המוקדם עלול להטעות ולסנוור, ולגרום לתחושת ביטחון בקשר, למרות שאיננה נשענת על סיבות מוצקות.

ב. האם דיברתם על זה? היא יודעת שאתה החלטי בקשר הזה ביניכם, ומתכנן חתונה? היא תמימת דעים בענין? יתכן שלך זה מאוד ברור, אבל היא לא סגורה על זה כמוך.

ג. אתה מרגיש מוכן להתחתן? נניח והשירות הצבאי כבר מאחוריך, אתה רוצה להתחתן? אתה בשל לקבלת עול של פרנסה, ואחריות על משפחה שלימה? אתה חש די בוגר לחיות ביחד, צפוף, עם מישהי שונה ממך? יש לך את המוכנות לקבל, להקשיב, לתמוך, להתאמץ גם כשקשה וממש לא מתחשק?

השירות הצבאי יכול לבגר ולחשל את האישיות, אבל לא בהכרח. זה תלוי בעיקר בך! יכול להיות שעכשיו אתה מרגיש עוד לא מוכן, ואתה בונה על זה שהצבא כבר יקדם אותך לקראת, אבל זה לא כל כך פשוט. לא נראה שכל בחור בסוף שיעור ג´ בהסדר כבר מתאים לחיי נישואין. לכן, לדעתי, אתה צריך לקחת בחשבון את התחושה העכשוית שלך לגבי חתונה, כי קשה לחזות מראש איך אני יהיה עוד כך וכך זמן.

אם עברנו את המשוכה הזו, אתם בטוחים שאכן מצאתם את המיועד לכם, ושניכם בענין של חתונה, אפשר להמשיך לתחנה הבאה.

א. לגבי השנה הראשונה, המצוה "ושמח את אשתו" נאמרה רק ביחס למלחמת רשות. אך במלחמת מצוה יוצא אפילו "חתן מחדרו וכלה מחופתה". כידוע לך, השירות בצה"ל הוא מלחמת מצוה של ממש, גם מצד ההגנה על חיי העם, וגם מצד ביסוס השליטה בארץ. לכן, מבחינה הלכתית אין כאן שום בעיה. כמובן, שעדיין מבחינה נפשית יש לזה חשיבות מרובה, ולכן צריך לקחת את זה בחשבון. מצד שני, זה גם לא בלתי אפשרי. יש לא מעט חבר´ה שהתגייסו לאחר הנישואים. מנסיון אישי, אוכל לומר לך שזה מעצים את הקשר, ומרומם אותו מבחינות רבות. ישנן נקודות ציון, שלא בטוח שהיינו דורכים בהם לולא הצבא. ברור, שזה לא דומה לחתונה תוך כדי השירות, אבל גם לכך לא חסרים תקדימים. בכל מקרה לא הייתי שולל זאת מראש. אדרבה, תוכלו לשוחח על זה ביניכם, וזו תהיה הזדמנות מצוינת להעמיק ולברר את עולמכם הזוגי העתידי.

ב. אין ספק שהשירות הצבאי מכניס את חיי הנישואין למציאות מאוד מורכבת, בודאי בתחילתם, מעבר לקושי האישי של כל אחד מבני הזוג, ובעיקר של האשה. אבל, לשמור על קשר באיכות כזו, שאתם כבר סגורים על חתונה, לאורך זמן, זו גם משימה לא פשוטה.

צריך לדעת, שמציאות של קשר כזה היא משהו לא נורמלי. אם רוצים להתחתן, אז מתחתנים. ובהקדם האפשרי. ואם לא מתחתנים, אז זה רק בגלל שעוד לא החלטנו. זוג שנפגש למטרת חתונה והתארס בשעה טובה, אמור לצמצם מעתה ואילך את פגישותיו עד למינימום ההכרחי. "תקופת האירוסין" היא משהו לא טבעי, ולא בריא. זו פשוט תקופה שחייבים לעבור אותה, כי אין ברירה. לא אמורים ליצור אותה בכוונה, ובטח לא למתוח אותה לאורך זמן. נכון, שכאן נכנס מרכיב נוסף והוא השירות הצבאי, אבל זה לא משנה את ההגדרה העקרונית שלא אמור להיות קשר כזה, ומכמה סיבות:

1. הלכתית: קשה מאוד להקפיד על הלכות צניעות, קלה כבחמורה. אתה נמצא עם אשתך, אבל בעצם עדיין לא.. אתה מתייחס אליה כמו אשתך, אבל זה לא אמור להתבטא בפועל.. זה פשוט מסובך.

2. נפשית: לא קל להחזיק אש גבוהה לאורך זמן. הרגש נחלש, יש עליות וירידות תכופות למדי, והשחיקה עושה את שלה. או שזו אשתך או שלא. ה"באמצע" הזה פשוט הורס. המחשבות מתרוצצות, אתה מסוגל לשנות את דעתך כמה פעמים ביום, והיציבות ממך והלאה.

3. זוגית: החתונה אמורה לפתוח צוהר ענק לעולם נפלא, למשהו לא מוכר שלכן הוא כל כך מקסים. אין תחליף לראשוניות, להתחדשות. במקרה הזה אתם מגיעים לחתונה, אחרי מסע משותף לא קצר. החויה הזו עלולה לפגום, לטשטש קצת את המהפך האדיר שמתחולל אצלך בנפש כשאתה מתחתן. המון אנרגיות, שהן קריטיות לבניית הקשר בצעדיו הראשונים, מתבזבזות הרבה קודם. כן, הקשר הזוגי אחרי החתונה הוא משהו חדש. לא דומה בכלל למה שהיה לפניו.

אם אחרי הכל, החלטתם שלהתחתן תוך כדי השירות זה לא בא בחשבון, לדעתי צריך להמשיך את הקשר על אש נמוכה, גם אם הרגש מתעמעם קמעא, ודוקא זו תהיה הערובה לקיומו. חשוב שהתהליך הזה יתבצע בהדרגה, ולפי שיקול דעת. במפגשים פנים אל פנים צריך למעט הכי הרבה, ולהזין את הקשר בעיקר מרחוק: סמס, מכתבים, אימייל וכו´.

המפתח להצלחה הוא, להמעיט את התחושה ש"אנחנו זוג אבל לא ממש". הפרדוקס הזה הוא שורש הבעיה. צריך להפנים את הקשר ככל הניתן, כך שהביטויים החיצוניים שלו יהיו רק בשביל לקיים אותו. ברגע שהוא מתפתח ומתחזק, העסק לא בשליטה והנפש לא יודעת את מקומה.

נכון, שגם זה קשה. אבל בסיטואציה הזו, הכל קשה. נראה לי, שזו האפשרות המועדפת ביותר, מכל הבחינות. לטפח את הודאות והביטחון [בעתידו של הקשר], אבל בעיקר באופן אישי, אצלך בתוך הלב. [הקשר המעשי, בהווה], הוא גשר שצריך לעבור אותו בעדינות, ובזהירות מירבית.

אלו קוים קצרים להתבוננות ארוכה.
שיהיה לשניכם בהצלחה רבה, וה´ יהיה בעזרכם.
אני כאן לכל שאלה, בנושא זה ובכל ענין.
בשמחה, אבישי.
Batelam@gmail.com