שאלה
אני כבר הרבה זמן עושה התבודדות, שעה ביום משתדלת כמה שיותר ועדיין לא הבנתי מה רוצים ממני. האם זה באמת חשוב בהתחלת ההתבודדות לומר תודה? ואם אני לא מרגישה שבא לי לומר תודה ואני רוצה ישר להתחיל לדבר על מה שעובר עליי זה בסדר? האם צריך גם חוקים בהתבודדות? ואם אני לא אומר תודה בהתחלת ההתבודדות בורא עולם יכעס עליי? זה יעשה אותי כפוית טובה? עד שיש לי חופש ביטוי לומר את מה שיש לי על הלב גם בהתבודדות אני צריכה לקבע את עצמי?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
תפילה עם חוקים וכללים מסודרים כבר יש לנו, ברוך השם. זו תפילת שמונה עשרה שתיקנו לנו חז"ל. כל עניין ההתבודדות שרבינו גילה היא תפילה אישית בשפה אישית. להתבודדות אין שום חוקים של סדר מסוים או תוכנית מסוימת של נושאים. רבינו מלמד שצריך לחפש כל פעם עם הלב מה עובר עלי עכשיו ופשוט לבטא את זה מול השם, בקולות, במילים, בשירה, בשתיקה, בסיפור, וכמובן גם בבקשה או בהודיה. כל פעם מה שמרגיש לי מתאים באותו הרגע. העיקר זה שיהיה קשר. זה בדיוק כמו בני זוג. אם תמיד השיחה ביניהם תהיה לפי תוכנית בנויה מראש: "מה שלומך אשתי היקרה? טוב מאד בעלי היקר ומה שלמך אתה? ברוך השם". זה לא באמת קשר, זה משחק של קשר. בקשר אמיתי בין איש ואשה פעם הלב פתוח ופעם סגור, פעם כועסים ופעם שמחים, פעם מודים ופעם מבקשים עצה. העיקר זה לדבר יום יום, להיות בקשר. וזה מה שאמור לקרות גם מול השם. כך נבנה קשר.
וגם לגבי "שעה התבודדות", החיוב של שעה דווקא מיועד לגברים ולא לנשים. בוודאי זה דבר גדול אם אשה זוכה להתבודד כל יום שעה, אבל רק אם זה בא בלי לחץ ובשמחה וזה לא בא על חשבון התפקיד שלה כאשה וכאמא. (גם גבר שיש לו תיקון להתבודד דווקא שעה צריך להיכנס לזה בהקשבה לעצמו ולא בכוח ולקנות את זה לאט לאט לפי כוחו)
ולגבי שאלתך: "בורא עולם יכעס עלי"? רבינו מלמד שבורא עולם שמח מאד בכל דבר קטן שאנחנו עושים בשבילו, בפרט בדור הזה, אפילו אם הוא לא מושלם. בדיוק כמו שאבא ואמא שמחים בכל דבר קטן שהילד שלהם עושה. בורא עולם לא מחפש מאיתנו שלמות, שלמות זה רק הוא. הוא רוצה קשר.
בהצלחה רבה
ארז