שאלה
["ימיתו הקנאים!"]- דבר תורה לפרשת פנחס
קיים הבדל, בין מידת הקנאה למידת הקנאות.
קנאה היא הרגשה מרירה של אדם, הרוצה להיות כמו מישהו אחר או רוצה שיהיו לו אותם דברים, תכונות, הישגים וכדומה כמו של אחר. בד"כ הקנאה במישהו מלווה בצער על ההצלחה שלו או על כך שטוב לו.
קנאות היא התמסרות קיצונית לדבר מה, התלהבות עצומה לפעול למען משהו או נגד מישהו.
(על פי מילון- "רב מילים")
בעומק של העניין, קיים גם קו משותף בין שתי המידות הללו.
שתי המידות האלו מכוונות כלפי מישהו שיהיה לו יותר טוב- הקנאה פועלת באינטרסים אישיים: שלי יהיה יותר טוב (לפחות כמו שלחבר שלי יש דשא ירוק) והקנאות פעולת כלפי מישהו היקר לנו.
פנחס בן אלעזר היה קנאי [לה'].
נראה לי, שקשה לנו להבין מה זה אומר. אדם שהוא קנאי למישהו, הוא נמצא במציאות שכל מחשבותיו ורצונותיו מופנים לאדם הזה. הוא כל הזמן חושב איך לתת לו, להגן עליו- על כבודו ועל הימצאותו.
והנה, אדם שהוא בשר ודם, מעיד עליו הכתוב שכל כולו היה מסור לדבר ה' וקנאי לכבודו ולכבוד רצונו- "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם" (במדבר כ"ה, י"א).
ישנם חטאים גדולים שהם קשים כ"כ, עד כדי כך שכתוב עליהם, כמו במקרה שלנו- "הבועל ארמית- קנאים פוגעים בו". כלומר יש אישור לאנשים שהם קנאים לדבר ה', לפגוע באדם שעבר על אותו החטא.
אז איך מקבלים "תעודת קנאי"?
הרי לא מדובר בתעודת זכאות לפגוע בחוטאים, לי זה נשמע די חובה. אז איך יודעים?
התנאי ההכרחי להופעת הקנאה הראויה, שהוא הנותן למעשה את כל תוקפו החיובי, ובלעדיו- הופכת הקנאות לאיסור חמור, ודינה כהשתוללות חסרת רסן, לפנינו;
כמו שציינו למעלה- "פינחס בן אלעזר... השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את [קנאתי] בתוכם"
מילת המפתח היא "קנאתי" מעיד ה' על פנחס, שהוא קינא את קנאתו; קנאה שהיא כל כולה לשם שמיים [בלבד], לא היה בה שום מחשבה צדדית.
זוהי מדרגה שקשה מאוד להגיע אליה. קשה לאדם להתעלם מן השיקולים הרבים- החיוביים!- המצויים בכל מעשה, ולבצע אותו אך ורק משום כבוד ה', משום שמעשה מסוים סותר את רצונו של ה'.
אם נתמיד לטהר ליבנו בתחושות אלוקיות אלה, בדברים הקטנים שביומיום- נזכה להיות כלים ראויים להופעת דבר ה' וקנאתו באמצעותנו.
שבת שלום!
חברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו