ימים נוראים

קודם כל קחי נשימה עמוקה. עכשיו תשחררי. והנה אנחנו מתחילים:
ויודעת מה בואי נשתדל לעשות את זה פשוט, נתחיל דווקא מהשורה התחתונה ואח"כ נצרף חוברת הסברים –
שום דבר לא הולך לפח. ואת יכולה לשים כאן אלף ואחד סימני קריאה.
עכשיו בואי נתחיל קצת לפרק ת´הרגשה הזאת שלך, כי בכל זאת משהו כאן מרגיש לך מתפקשש.
ניסית לחשוב מה קרה שהשתלטה עלייך דיפרסיה שכזאתי?
אולי במקרה או שלא במקרה ים העניינים הטכניים סלש הבישולים גרמו לנשמה שלך להרגיש כאילו מישהו נעץ בה סיכה והוציא את כל האוויר החוצה?
כי במקום לפנק את הנשמה שלך באיזה נתיבות שלום מתוק מצאת ת´צמך דואגת שהעוף בדבש לא יישרף?
כאילו סליחה, בישול זה חשוב והכל, אבל אפילו מאסטר שף לא ראית כי הלווו ראש השנה נוסע לכיוונך עם זכות קדימה.
אז עכשיו זה מה שאת עושה? לשטוף כלים? ועוד כלים, ועוד כלים, ועוד כלים שלא נגמרים ורק גורמים לך לתהות ממתי יש לכם כל כך הרבה מהם בבית ואיך פיספסת את זה עד היום...
או שאולי ההכרה הזאת שחבטה בך פתאום שהלחץ המדבק מכיוון אמא שלך הרבה יותר מכניס אותך לסטרס מאשר עצם המחשבה על יום הדין שאוטוטו מתקרב?!
ועל זה הרבנית ימימה כבר אמרה שספרי חיים ומתים מסתדרים ונפתחים עם ספרי בישול.
אמירה מהמקום הכי אמיתי כי גם עקידת יצחק כל כולה הייתה ההכנה,
הקב"ה רוצה שנבין את גודל המעמד, שתתרגשי, ואת זה אפשר רק על ידי הכנות, כן גם אלה שנראות הכי טכניות [לכאורה].
כשהדגש הוא על לכאורה, כי כל עבודת קודש יש בה לכאורה צדדים טכניים.
נגיד, בואי ס´תכלי על עבודת הכהן הגדול ביום כיפור,
יש איש עיתי, ויש שעיר שלוקחים לעזאזל, ויש למרס דם, ועוד אלף ואחת דברים שנראים הכל חוץ מעבודת קודש, והנה בכל זאת הם ברגים במערכת הנפלאה הזאת של כפרה על עם ישראל.
ואם את חופרת בעצמך ולעצמך ובכל זאת את לא מוצאת את הקוד לאותה כספת התעלות, בואי תשמעי עוד טיפ קטן.
לא יודעת אם נסעת לפולין או תסעי או לא, והאמת אפשר גם לומר את זה למי שטס עכשיו לאומן,
שיש פעמים בחיים כשאנחנו עומדים לפני איזה משהו גדול, שמחייב תחושת וואו,
ולא משנה כי כולם אומרים שזה אמור להיות ככה, או כי באמת זה ככה,
בכולופן, בסיטואציות האלה כשיש שלט נאון ענק מהבהב וקורץ – עצור חוויה לפניך,
את יכולה להאכיל ת´צמך בתחושת האני-חייבת-להרגיש-ניצוצות-קסמים-נעימים-נעימים-ולעוף-כמו-ציפור-בשמים,
ו..אוף את עדיין לא מרגישה, אמאל´ה מה תעשי, משהו דפוק בך, להעסיק ת´צמך במה את אמורה להרגיש, מתי כמה ולמה.
אבל לא לשים לב שבינתיים גם את החוויה שרוקדת לך מתחת לאף את מפסידה והכל בגלל שאת עסוקה במה את אמורה להרגיש, במקום פשוט להיות שם, ו...להרגיש מה שיש!
נראה לי גם בימים האלה עצם ההשתדלות שלנו גם אם לא רואים ניצוצות וברקים יש בה הרבה ואפילו הרבה מאד!ודווקא להסתכלות הרגועה והתמימה משהו הזאת, יש הרבה יותר פוטנציאל להדליק ת´נפש מאשר הלחץ לחפש את החוויה שרק מנטרל אותך מלמצוא אותה, הפשוטה שמחכה לך שם בלי עטיפות ושואו.
דוד המלך קרא לזה ´הרפו ודעו כי אני ה´...´, ומפליא לראות כשמרפים פתאום דברים מתחילים יותר מלהסתדר.
לכן לא סגורה עד כמה מה שאת צריכה זה להחזיר את הגלגל אחורה,
אלא להבין שאחרי שכובשים פסגה והרגילות לאט לאט מצטרפת ותופסת שם פיקוד כנראה שהגיע הזמן לכבוש עוד פסגה,
ואז זה הזמן להתחיל ממשהו קטן שפותח את הלב ותהיי בטוחה שמדובר בטיפה ועוד טיפה שיפרצו את הסכר.
והכי חשוב - לעשות אבל לעשות ב-נ-ח-ת!

ימים מועילים וגמר חתימה טובה
רינת
rintz3@gmail.com