שאלה
שלום.
אני נשוי פעם שנייה כאשר מהנשואים הקודמים יש לי 2 ילדים ומהחדשים ילד אחד .
הנשואים הקודמים התפרקו לא באשמתי , אני לא יזמתי אותם והם נגרמו ויוזמו ע"י גרושתי .
במשך השנים גרושתי גידלה את הבנות וכיום הן בנות גדולות לאחר צבא , אחת נשואה והשנייה לא .
אשתי החדשה מתיחסת מאוד מאוד יפה לשתי בנותיי , מכבדת אותם , מתענינת בהן , הבית שלנו תמיד פתוח עבורם ולקראתם , הן תמיד מוזמנות וחשוב לי לציין שאשתי אף פעם לא הסיתה או ניסתה להסית אותי נגדם (במיוחד בנושא כספים ולהפך) .
אחת הבנות ....פגעה בי ובאשתי לאחרונה בצורה כזו שלא ניתן לעבור לסדר היום מבלי שהיא תתנצל לפני ולפני אשתי , בעבר בלעתי ועברתי לבדר היום על הפגיעות בי ממנה אבל הפעם היא הגזימה וירקה לבאר שממנו היא שותה , ניסיתי לשוחח איתה ולהבהיר לה שזו אשתי באם תרצה או לא תרצה אבל היא בשלה , כנראה מרחמת על אימה שנמצאת במצב כלכלי וחברתי לא קל אבל כל זה לא באשמתי .
מה לדעתכם עלי לעשות :
1. לנתק מגע בשלב זה ממנה ?, כי בכל המקרים הקודמים אני יזמתי פגישה איתה , בלעתי , נחנקתי ושתקתי ועברתי לסדר היום על מנת לא לפגוע ביחסים .
2. להמתין שהיא תתקשר על מנת לשוחח על הנושא (מה שלדעתי לא יקרה - השיחה) ?
3. או ליזום איתה פגישה כבעבר ? למרות שהיא פגעה בי ובאשתי קשה מאוד וזה לא קל עבורנו לעבור לסדר היום כי לא עשינו לא דבר ולא אשתי אשמה בגרושים של הורייה .
באם אני אפנה אליה הפעם לא נעשה לזה סוף וזה יחזור בעתיד שוב .
מה המלצתכם עלי לעשות ?
תודה
תשובה
שלום וברכה
הסיפור שאתה מספר מכאיב מאוד. לכל הצדדים.
יהיה זה חוסר אחריות מצידי לומר דברים חתוכים עליו, שהרי אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, לא מכיר את ציור העולם כפי שהוא מצטייר בעיני הבת הלא נשואה שלך, וכדו'. ואם כן – איך אוכל לומר דבר מה שהוא נכון ?
על כן, לצערי, איני יכול לומר לך מה נכון לעשות.
אולם אני יכול לסייע בדבר אחד: בשעה שיש ספק לאדם כיצד לנהוג – הוא צריך לשאול את עצמו קודם כל מהי נקודת המוצא של ההתנהגות הראויה, ואז לשאול את עצמו האם יש לו סיבות המכריחות אותו לסטות מנקודת המוצא. פעמים רבות אנו סוטים מנקודת המוצא, כשמתברר שכך נכון לעשות, אולם קודם כל אנחנו מנסים לנהוג בדרכה.
נקודת המוצא היא שעל ההורים להכיל את הילדים. אני מניח שעוברות על בתך הלא-נשואה תחושות מאוד קשות (שלא קשורות כלל לשאלה האם הן מוצדקות; ולא קשורות כלל להצדקת ההתנהגות שלה), ואת התחושות האלה ההורים צריכים לנסות להכיל כנקודת מוצא. לא יהיה זה נכון לנתק מגע עם ילדים כנקודת מוצא לדיון, וגם לא להמתין. להפך, כל כך נכון לנסות, לדבר, לא לנסות לכפות התנצלות אלא לפתוח ערוץ של שיחה כנה ואינטימית, לנסות לא להיפגע מילדים ולא לסחוב פגיעות – זו נקודת המוצא. אם אתם מסוגלים ללכת בדרך זו – לכו. אם לא – אז מתחילים לבחון את האלטרנטיבות השונות.
אני מקווה שעזרתי במעט לעשות סדר בדברים, ואם אוכל לעזור עוד – אשמח.
כל טוב