יוצא צבא

שלום רב.
במשנה ובגמרא כתוב כי מי שהיה אסור בבית האסורים צריך לברך הגומל כאשר יוצא, כי בבית האסורים של פעם, היתה סכנה גדולה מאד שהאסיר לא יזכה לראות יותר את אור היום ואת קרוביו.
השרות בצבא הוא מצווה גדולה, וברוך ה', רוב מכריע ומוחלט של החיילים, גם אלה בשרות קרבי, מסיימים את השרות הצבאי בריאים ושלמים.
לכן בעת השחרור מהצבא אין צורך לברך "הגומל" על עצם השרות הצבאי. אבל יש ויש מקום לברך "הגומל" על מצב פרטי, מיוחד, בו החייל נקלע למצב של סיכון חייו בצורה משמעותית: קרב עם מחבלים, המצאות במקום שבסמוך לו התפוצץ מטען חבלה מסוג כזה או אחר...
ובאשר לסעודה- סיום שרות צבאי, עם השמחה הגדולה על המצווה הגדולה שזכית לקיים, בהחלט מזמין סעודה, בה ייאמרו דברי תורה בענייני חסד ה' עלינו, שזכינו למדינה ולה צבא משלנו, ועל הזכות הגדולה לסיים שרות מלא בצבא שלנו, צבא ה'.