יום הזיכרון ויום העצמאות

בס"ד

שלום לך!

לפני שנתחיל – יישר כוח! השאלה שלך ממש טובה, ובאמת צריך לדון בה.

ברשותך, נדון בהתחלה למה מציינים את יום הזיכרון, ובעזרת תשובה זו נגיע לתשובה לשאלתך.
אני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו להגיע אל התשובה הנכונה והטובה ביותר.

[היסטוריה]
ההיסטוריה מתעדת, שראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, התייעץ 2 יועצי הצבא הבכירים בשאלה קשה.
האם להכריז על הקמת מדינה יהודית, כשכל מדינות ערב עומדות בפתח, ואין עזרה ממשית מאומות העולם?

הראשון אמר: "אתה משוגע? ימחקו אותנו ברגע! תחכה עוד קצת, עד שנתבסס, נקבל תמיכה וכדומה...".
ראש הממשלה הביט ביועץ השני ששתק, ואז אמר: "יש סיכוי של [50 – 50] שננצח במקרה של מלחמה".

בן גוריון בחר באפשרות השנייה – ורגע אחרי ההכרזה פרצה מלחמה עקובה מדם שנערכה בערך [שנתיים].

וב"ה, את רואה מה קרה בסופו של דבר – בזכותם ובזכות הקב"ה שעוזר לכולנו, אנו כאן כיום.
בזכות הקרבת חיילינו בכל מלחמות ישראל, זכינו ועדיין אנו זוכים לעצמאות (תביטי בעיתון/בחדשות).

[זיכרון הנופלים]
"ד´ באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל, [שנתנו נפשם] על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".
(מתוך חוק הכנסת לגבי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963,)

יום הזכרון נקבע לתאריך זו, משום שביום זה נפל גוש עציון בידי הירדנים במלחמת השחרור, יום לפני הכרזת המדינה.

[ביהדות]
ביהדות שמור מקום מיוחד של כבוד לחלליה:
"הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם בגן עדן" (מסכת פסחים, דף נ´ עמוד א´).

אנשים המוסרים את חייהם במלחמה למען עם ישראל ומקדשים את חייהם - זוכים למעלה רוחנית מיוחדת שנובעת מקרבנם זה.

על אנשים כמותם נאמר הפתגם – "בחייהם (=כשנתנו את חייהם) [ציוו] לנו את החיים".

[זעזוע]
את יום השואה אנחנו זוכרים, ממש זוכרים – שומעים הרצאות, רואים סרטים וקוראים עדויות.
ובכלל, כשהמועד מגיע, יש הפצצת ענק של שאלות בנושאים כמו: טיסות לפולין, או - היכן היה הקב"ה בשואה?

אבל לא שמעתי על הרבה שאלות לגבי טיול בית הספר לאתרי הזיכרון כמו למשל לטרון או מצדה...
הרי גם באתרי הנצחה צבאיים מסרו חיילים את הנפש!

למה זה קורה? למה יש אנשים שוכחים מיום הזיכרון מעט זמן אחר כך, וזה לא ממשיך לזעזע אותם עמוקות?

["לנצח, אחי, אזכור אותך – תמיד???"]
מטרת יום הזיכרון היא, שלא כמו בבית הספר: הגיע הצלצול – יוצאים "להתפרק" בבית.

המטרה היא, שנמשיך, אחרי יום הזיכרון, [דווקא ביום העצמאות], לזכור את אלה שמוסרים את הנפש שלהם בכל רגע למעננו.

הקרבה בימים בעצם אומרת - [בזכות] האנשים שנהרגו במערכות ישראל, אנחנו יכולים לחגוג את עצמאותה של מדינת ישראל.

אבל לפעמים יוצא שאנחנו לא מקיימים את מה שהיינו אמורים לעשות למענם כראוי.

כי יש משהו צורם ולא כל כך אנושי, בכך ש[חצי שעה] בערך, לאחר האבל הכבד על בנינו שנפלו, מיד פורצת שמחה עם תפילת הלל, מסיבות וזיקוקים.
וכמובן, שלא נשכח את הפטישים בראש, את ההשתכרות ואת ה"על – האש" המסורתי...

[המובן מאליו]
יש הרבה דברים שנראים לנו מובנים מאליהם, כאילו תמיד היו קיימים, וימשיכו להתקיים לעד.
לפעמים זו רק תחושה, אבל האמת היא - שכדי שאותם דברים יראו לנו מובנים מאליהם, מישהו עובד מאוד קשה, ואולי אפילו מקריב את חייו.

כי [כל תפקיד] בשירות צבאי דורש מאמצים [גופניים ונפשיים] עילאיים, קל – וחומר במבצע או במלחמה.
האם נקבל את המסירות של מי שנתן את חייו למעננו, כמובנת מאליה?

[אפשרויות הנצחה]
אז מה אפשר לעשות עם כל זה? איך נחדיר את החשיבות של יום הזיכרון, לאנשים שכבר עכשיו בתור בקניית גחלים?

אני לא מכיר אותך, ולכן אני לא יכול לכוון אותך בדיוק, אבל אתן כמה אפשרויות:

אם את בעמדה כלשהי [בסניף] (מדריכה/חבריא ב´) – תכניסי למודעות את החשיבות של הזיכרון, בעזרת פעולות.
אבל לא רק באותו היום, כבר [מלפני פסח] להתחיל מערך של פעולות.
במערך זה יובן מהו שירות צבאי, מה חשיבותו וכך נגיע לאיך חירפו חיילינו את חייהם למעננו – למען עצמאותנו.

אפשר ללמוד (גם לבד) על חללי צה"ל, ולצערנו - יש הרבה כאלה. עייני בלינק הבא של ויקפדיה, שם כתובים שמותיהם:
http://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה:חללי_צה"ל
ובעוד הרבה אתרים, סרטים וספרים נוספים.

לעורר את עצמנו במידות ובמעשים למען החללים, ללמוד ולהתפלל לזכרם (יש פרקי תהילים מיוחדים), ולהצלחת חיילינו המשרתים כרגע בצה"ל.

[לסיכום]
יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל ש"שילמה" מדינת ישראל על הקמתה.
דבר זה גורם לבעיה שקשה לבצעה – זכירת הנופלים [בתוך] יום העצמאות.
הדברים שאנו יכולים לעשות הם – זכירה, הזכרה (באמצעים רבים), עלייה במידות ותפילה.

ויהי רצון שיתקיים בנו: יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה´, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה´; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (ירמיהו יד-טז)".

שמח אם עזרתי, ואשמח לדעת.
ואם יש לך עוד שאלות, הערות וכדומה... או שסתם את רוצה לשתף – את יותר ממוזמנת לשלוח לי מייל.

דורון

dozkih@gmail.com