ט"ו בשבט - חג האימון - דבר תורה קצר לט"ו בשבט

עברתי אתמול ליד עצים יבשים, אין בהם לא עלים, ולא פירות, היה אפשר לחשוב שמדובר בעצים מתים שלא מניבים פירות, אבל, לא, מדובר בוודאות בעצי פרי, ובהמשך השנה יצמחו עליהם פירות.
הגמרא קוראת לסדר זרעים במשניות - סדר אמונות, בירושלמי מוסבר שכשאדם זורע הוא לא יודע האם יצמח או לא, הוא חייב להאמין בה' שיצמיח לו פירות טובים.
כשאדם חי היום בעולם המודרני הוא מרגיש שהכל תלוי בו, תוך שנייה הוא יכול לשלוח מסרים מקצה העולם ועד קצהו, להעלות סרטון, ולתעד את עצמו, כל דבר שיש בו בעייה מיד ניתן להמציא איזה פטנט מכני, אין מים, ניתן להתפיל מהים, אפשר להמציא תחליפי בשר, לכל בעייה יש פתרון.
גם בצמחים יש כל מיני התקדמויות - משביחים היום את העצים, מפתחים פיתוחים חדשים על מנת שתצמח תבואה רבה יותר בשטח קטן יותר.
אבל שום דבר לא מחליף את האמונה, פגעי מזג האוויר העלולים להגיע עלולים לשבור את היבולים, עלולים להקפיא אותם, או להעיף אותם, אין דבר העומד בפני איתני הטבע, לכן על מנת לגדל גידולים נדרשת אמונה בבורא עולם.
שום דבר לא יכול להחליף את האמונה הזו, ולכן גם אחרי שהאדם אסף את היבולים, האמונה הזו ממשיכה והתורה דורשת מאדם להפריש מהיבול שיצא לו מהאדמה יותר מעשרים אחוז לכהנים לווים ועניים, או לאכול בירושלים בקדושה ובטהרה, כך גם אחרי שהאדם מרגיש שהכל בידיו, הוא צריך להאמין שהוא לא יפסיד מכך שהוא מפריש מהיבולים שצמחו אצלו על העץ לצורך מטרות נעלות.
לכן גם היום שבו שבו מתחלפת השנה לעניין האמונה של הפרשת תרומות ומעשרות הוא דווקא ט"ו בשבט, יום באמצע החורף, יום שבו העצים עומדים שוממים מבלי פירות, ולא נשאר לנו אלא להסתכל עליהם ולהאמין שהם עוד יגדלו.
ט"ו בשבט נועד ללמד אותנו לתת אמון, כמו שאנו נותנים אמון בעצים, אנחנו צריכים לתת אמון בעצמנו ובאנשים שסביבנו, גם אם לא הכל נראה כרגע ורוד, הוא עוד יצמח.
ט"ו בשבט שמח!
עקיבא, חברים מקשיבים