חרם

שלום וברכה

אם תעקוב אחרי דברים שכתבתי במשך שנים תוכל לראות שאני מתנגד לחרם, כלפי כל אחד מהצדדים, בצורה עקבית, וללא יוצאים מן הכלל. לא כלפי חילוניים. לא כלפי חרדים. לא כלפי חנויות שפתוחות בשבת. לא כלפי חרדים שלא מקיימים את הציווי המוסרי התורתי "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה".
החרם הוא כלי רע. הוא כלי של שנאה. של הדרה. של הרחקה. הוא כלי שיוצר בומרנג, בו מוטחים חרמות האחד כלפי השני, ומועצם הפילוג והקרע. הוא חלק משפה שההקנטה, התרעומת, הניאוץ והעוינות שולטים בה. על כן, נכון להתרחק מהשפה הזו מאוד מאוד, כלפי כל אחד מהצדדים. המפסידים הגדולים מהחרם הם גם המחרימים וגם המוחרמים, אך גם כל הטוב היכול לצמוח מהקשר בין החברות השונות, ומן המחלוקת ביניהן.
נראה לי גם שבמקרה הזה השימוש בשפת החרם אינו נכון. החרדים אינם מוחרמים, ומדובר בטקטיקה של מאבק פוליטי ולא בציור של מציאות נכונה. אנחנו ישבנו מידי פעם באופוזיציה, וגלגל חוזר הוא בעולם, ובוודאי שבהמשך נמצא פעם שוב את עצמנו באופוזיציה. זו דרכה של המציאות הפוליטית, ועל כן הקביעה כי מדובר בחרם אינה נכונה כלל וכלל.
לעומת זאת, כאשר מדובר בעולם התורני אני חושב שהם אכן מחרימים, אך לא מוחרמים. אני חושב שמהחרם הזה הם גם מפסידים הרבה מאוד, שכן הם לא עושים טובה לאף אחד בכך שהם לומדים תורה גם מחוץ לבית מדרשם. הם עושים טובה אך לעצמם, בהרחבת הדעת כלפי עולמות התורה המופלאים שצומחים בציונות הדתית, והם מחמיצים אותו בהחרמתם. אולם כל זה לא צריך לגרום לנו להחרים אותם, לנתק מגע אתם, או לא ללמוד דברים טובים שאנו יכולים ללמוד מהם. זו דרכנו, והיא טובה יותר.

כל טוב