חסר לי עומק

את מתארת מצב שכיח של מעבר מחברות לנישואין. כביכול, כשבני זוג יוצאים יש להם המון על מה לדבר, שעות אל תוך הלילה, ואילו לאחר החתונה - לפתע הכל נעלם. זה נורא מתסכל, את שניכם!!!
החכמה היא כמובן איך יוצרים מצב של המשך חברות תוך כדי נישואין, "כי היא חברתך , אשת בריתך" ?
יש איזה ציפיה שאחרי החתונה , כשכבר אנחנו נשואים , נבין אחד את השני , בלי צורך לדבר יותר מדי, ויותר מזה, גם ללא צורך להסביר או לבקש, ולא כך. נכון שיש הבנה ורצון לנתינה וסיפוק של בן הזוג, מתוך הקשבה , אבל לא תמיד אני מצליח לשמוע. תסבירי לי, ואני אהיה מאושר לעשות כל שאוכל, עד חצי המלכות , אבל אני באמת לא קולט את הרמזים שלך.
דבר נוסף - לפני החתונה דברנו באותה שפה - של רווקים. היא היתה פחות או יותר דומה.חיפשנו ומצאנו המון נושאים שעניינו את שנינו , ודברנו עליהם, אבל כבני זוג, אנחנו מהר מאד מביאים לזוגיות את הנשיות שבה ואת הגבריות שבו, ואלה שפות שונות. זה תהליך שנעשה בתת מודע , אבל הוא קורה אצל כולם, ונוצר פער במחשבה ובגישה של בני הזוג. הפתרון הוא אחד בלבד - תקשורת. תקשורת מתוך מודעות לבעיה, מתוך מוכנות להקשיב למה שלא בהכרח מעניין או חשוב לי אלא מעניין אותו, כי לא בהכרח הנושא צריך לעניין אלא האישיות שמספרת.
זו עבודה מאד מעניינת ומאתגרת , לבנות מערכת זוגיות שלומדת לגשר על הההבדלים של איש ואשה, אבא ואמא, וכד', וכשתגיעו בע"ה לחתונת הכסף, תוכלו לומר, הזענו, התאמצנו, חרקנו שיניים אבל הגענו, וגם נהנינו מכל רגע.
בהצלחה