שאלה
שלום!
קוראים לי דוד ואני מדריך שבט הרא"ה ביישוב בו אני גר. אני בכיתה י"ב והחניכים בכיתה ז, והשאלה היא כזאת:
יש לי חניכה שלא משנה מה נעשה -היא תמיד תהיה נגדנו(המדריכים)!
היא גם לא משתתפת בפעולות עצמם -היא רק צופה מהצד והורסת את האווירה....
וכך עוד הרבה דוגמאות.
אני מאמין ש"כמים פנים לפנים" ושהיא נמצאת במצוקה קשה בתוך עצמה!
אני רוצה לעזור לה אבל אין לי מושג איך! יש לכם אולי עצה???
תודה מראש גם אם אין לכם עצה.... על ההשקעה והעזרה והזמן שאתם מקדישים לזה!!! יישר כח!!!
תשובה
דוד שלום,
קודם כל יישר כח על המסירות והרצינות שבה אתה מתייחס להדרכה שלך. הלוואי וירבו מדריכים כמותך בישראל.
כמו שאמרת בעצמך, כנראה מדובר פה בבעיה שורשית שכבר קיימת הרבה שנים. בשביל לטפל בבעיה שורשית – צריך למצוא את השורש.
האם אתה מכיר טוב את המשפחה שלה?! יודע איך הקשרים שלה עם ההורים שלה?! איך הקשרים שלה עם אחיה?! האם יש אחים נוספים במשפחה שסובלים מבעיות חברתיות?! – כדאי אולי לנסות לקפוץ אליה הביתה ליזום שיחה עם ההורים (למשל תחת התרוץ של הרשמה למסע או משהו דומה) – לדבר איתם באופן כללי, לאוו דווקא על העניין – להתרשם מהם.
כדאי אולי גם לדבר עם המורה שלה בביה"ס – לשמוע מה קורה בבית-הספר.
כדאי גם לדבר עם מדריכים קודמים – לשאול איך הם הסתדרו עם הבעיה, מה הם ניסו לעשות כבר ולא הצליח, ומה כן הצליח?!
או במילים אחרות לנסות לעשות קצת מחקר... יכול להיות שתגלה שאתה יכול לעזור על ידי דברים קטנים ופשוטים, ויכול להיות שתגלה שצריך לערב גורמים מקצועיים יותר (לפני שעושים צעד כזה כדאי מאוד להתייעץ עם הקומונרית והמחוז).
כדאי גם לנסות לחשוב מי עוד יכול לעזור לכם. סך-הכל בשביל לעזור באמת, צריך להכיר את מכלול הדברים, ולכן קצת קשה לי לענות. יש גורמים רבים שיכולים לסייע – רב, ועדת חינוך, אנשי ציבור ועוד.
בפשטות נשמע שמה שחסר לה זו תשומת לב - אולי לנסות לתת לה תפקיד מסויים? אולי לנסות לדבר איתה יותר?! – לדבר איתה בכנות – למשל אז כשהבנת שהיא רוצה שתבקש סליחה, יכולת לאמר לה שהבנת שהיא נפגעה ורוצה שתבקש ממנה סליחה, ושאתה רוצה שתסביר לך מה פגע בה כי בכלל לא התכוונת לפגוע (לא בטון מאשים או חוקר, אלא בטון של אכפתיות)... אם יוצרים דיאלוג שבנוי על כנות, יש יותר סיכוי שתפתח אליכם המדריכים...
אל תצפה לשינוי פתאומי – היא צריכה הרבה אומץ בשביל לשנות את ההתנהגות שלה, אבל אפילו אם תסייעו לה במעט – זהו דבר עצום!!!
זה דורש קצת עצבים של ברזל – לא לקחת את מה שהיא אומרת ללב מצד אחד, אבל גם לא לזלזל בכל מה שהיא אומרת (יש לנו נטייה לפעמים לבטל מראש דעתם של אנשים שבד"כ אומרים דברים שנראים לנו לא חשובים, גם כאשר הם אומרים דברים חשובים באמת).
יכול להיות שהיא ´תירק לכם בפרצוף´ עוד פעמים רבות – אך זו דרכה להגיב לדברים, כך היא למדה לעשות – ואין זה אישי נגדכם, ולכם יש תפקיד לנסות לעזור לה לשנות את הדפוס הזה...
עוד נקודה חשובה -
החניכה הזו היא בת, ואתה בן. היא נמצאת בגיל שבו היא בדיוק מתחילה להתבגר, וחשוב לזכור זאת.
אני חושבת שעדיף שמי שינסה ליצור איתה קשר יותר קרוב (דווקא בגלל המורכבות הנפשית שבה היא נמצאת) תהיה המדריכה ופחות אתה.
הרבה בהצלחה,
חני
hani_miryam@hotmail.co.il