שאלה
בס"ד
אם מה שחשוב ביהדות זה המשפחה,והילדים,והטוב,והאושר,אז איך ייכתן שלפמים על ההורים להלקות ולילדיהם? אני נגד מכות מכל הכיוונים!!!-הורים,צריכים לקחת בחשבון שלגדל ילד צריך סבלנות. המון. במקום להרביץ-ואפילו רק סטירה,או מכה בישבן. צריך להסביר,לחשוב ביחד על פיתרון. הורי הרביצו לי לצערי,ואני עד היום זוכרת זאת,ועדיין כואב לי בלב. ועדיין אני נזכרת ברגעים העצובים האלה. אז איך זה יכול להיות שיש מדרשים שמספרים שהורים הרביצו לילדיהם-לחנך אותם? איך זהיכול להיות ? איך חכמים מותירים לשם חינוך? הרי כשמכים ילד,הוא לא חושב על מה הוא יכול ללמוד מזה-אלא על הכאב,ההשפלה,על הברוגז עם ההורים.... . הוא מרגיש שאין לו אף אחד בעולם...-פעם אמא ואחרי זה יום אחר אבא...-והרי אם רק היו מדברים,הכל הייה טוב יותר!! אם כולם היו מחנכים את ילדיהםלסבלנות,לאכפתיות,לחשיבה,הרי לא היו היום הכתות האלה שמתעללות בילדים... .
אולי צריך לומד שכל אחד יודע איפה הגבול-אך הגבול של מי? של הילד או של ההורה? והגבול שונה בכל מקום..... . אני מסכימה עם התורה בזה שצריך היות חינוך ובית יהודי,דתי,ערכי,שמח,אך רק עם עניין המכות בחינוך-אני לא מסכימה חד וחלק. עדיף ל צעוק מאשר להכות. עדיף להעניש עונשים כמו לךדחות קניית כדור בשבועיים מאשר מכות.
כיום אני בת 14,ואני זוכרת עדין שלםעמים כשהייתה קטנה הורי היו מתעצבנים עליי,ואומרים "גם כשאת גדולה צריך להרביץ לך,לא התגברת?"-ולפעמים זה היה בכל כוונה או טעות (ואם הם לא היו מלקים אותי-הייתה מפתחת אולי גישה אחרת.... . אם הם היו מסבירים לי..-אני מאמינה שמקרים מסויימים לא היו קורים...),ובכל מקרה-לא צריך להרביץ|!!!!!!!1
וגם לא לשם חינוך!!! יש דרך לחנך!!. אי אפשר לדעת המ עובר בראש של הלד כשמכים אותו-אם הוא באמת מאמין שעשה משהו רע,אושרק בוכה,ואחרי זה -לא מצטער,אלא מתריס נגד כל העולם...,כי "הם מרביצים לי..-אז שיחכו,יחכו... . אני אראה להם איך אני אתנהג" ואז יש הסתגרות.. וכו'. וחוצמזה,ילדים קשורים להוריהם,וזה ממוטט נפשית את הקשר והחיבור-עד היום כואב לי בלב,ואני מרגישה כעס והשפלה ועלבון כשאני נזכרת בפעם... . זה הרי יכול לגרום לחרדות,מצבי לחץ.. וכו'... .
אני עשה ביביסיטר אחד, למשפחה של אם ובת,שהאמא מסבירה בצורה מנומסת,יפה,רגועה,לילדה... . היא מתנהגת בכעס מדומה (ואיך באמת צריך להתנהג בכעס מדו
תשובה
נפלא, איזה יופי של דברים שאת מבינה וכותבת. אני מפרסם את הדברים שגם אחרים יקראו ויבינו כמה נורא זה לתת מכות לילדים.
לגבי אמירות של חז"ל, נכון שפעם חשבו והתנהגו אחרת, אבל כל הבית היה שונה, אנשים התחתנו בגיל צעיר, לא למדו כמו היום, גרו ב"חמולות" והכל היה שונה, כך שאיננו יכולים לדבר על מה שהיה פעם. ברוך השם, כל הדברים השתנו ולטובה, ובדורינו, אין שום סיבה להרביץ.
ונקוה שכמו שאנו לא נרביץ לילדינו, גם הקב"ה יחסוך מאיתנו את שבט אפו וכעסו, והעולם כולו יתנהל ברחמים.