שאלה
שלום לכבוד הרב!
יש לי שכנים שיש להם בת מוגבלת שהיא כבר גדולה. אפשר להגיד שהשאלה נשאלת בשם ההורים שלה. הבעיה היא שאותה בת לא עושה הרבה פעמים את מה שצריך. זה אומר שיש פעמים שהיא לא רוצה ללכת למע"ש ששם היא עובדת, לא רוצה להתקלח, לצחצח שניים. ואם אומרים לה משהו בניגוד לרצונה, לדוגמא, לא ללכת למקום מסוים, אז היא מתחילה להתעצבן ולכעוס. אמא שלה סיפרה שהיא פעם אחת הרביצה לה. יצא לי להיות נוכחת בשעת כעס שלה וזה לא ממש נחמד. אומנם אני יודעת שאסור לשמוע לשון הרע ואסור להאמין אבל פשוט לא נעים לי להגיד לאמא שלה וגם לפעמים היא מספרת מתוך כאב וצער, אני מקווה שאצליח בסופו של דבר להתגבר ולהוכיח כמו שצריך.
השאלה שלי היא מה יגרום לה לשפר את דרכה, מה בעצם ההורים שלה יכולים לעשות?
וגם- לגבי הלשון הרע, אם יש מקרה שבו אמא שלה מספרת לי על מה שהיא עשתה מתוך כאב וצער, האם צריך להוכיח בהנחה שהיא מספרת לי כמעט כל יום שאני אצלם?
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום!
בנוגע לשיחות שלך עם האמא, את עושה מצוה גדולה מאוד. זה מאוד חשוב לתת לאמא את ההרגשה שהיא יכולה לדבר ו"לשפוך את הלב", וישי מי שמקשיב בצד השני.
ומה שהיא מספרת לך, אסור לך לספר לאף אחד, ובתוכך פנימה תאמרי לעצמך שאת מקיימת מצוה בעצם ההקשבה, ואת לא חייבת להאמין לכל מה שהיא אומרת.
ובנוגע לטיפול בבת- רק גורם מקצועי כמו פסיכולוג, מטפל או עובדת סוציאלית, יכול ורשאי לשוחח עם הבת ולטפל בה. אל תנסי לתפוס את מקומו של המטפל המקצועי, ואל תתערבי ביחסים הקיימים בין האמא לבת.
תתפללי לה' שלשלח לה רפואה שלימה, רפואת הנפש ורפואת הגוף.
בברכה,
עוזיאל
.