חיילים שלנו מתים, אנחנו מתפללים ואני מרגישה שאני כבר לא מאמינה באלוקים

שלום גם לך...
איזה כופרת ואיזה נעליים, נו מה עדיף, שתשמרי את זה בבטן, תמשיכי ללכת לסניף כאילו כלום, החצאית תמשיך לגרד את הריצפה והחיוך המוכר לרב האולפנה ימשיך לשדר לו שהכול בסדר?
ככה צריך! יש לך שאלות, לא ברור לך, לא בא לך טוב, אין לך מושג מה נכנס בכל האנשים האלה כי אשכרה משהו נראה כאן לא ברור, לא מובן, מלחמה בדרום, ודווקא את הבנים שלנו, האנשים הכל כך יקרים האלו הקב"ה בוחר לקחת, חתן שרק לפני שבוע סיים את השבע ברכות פצוע קשה ועכשיו הכי שוס:
הם עוד באים ואומרים לך שאלוקים משגיח עלינו בהשגחה פרטית.
וואלה, את חושבת, אם זה השגחה פרטית אז אולי באמת עדיף כבר לחשוב שאנחנו לא ממש מעניינים אותו, כי מה לעשות, אבל לא כל כך עושה לנו את זה להיות בנים של אבא מכה...
עכשיו, מילא לא היו משגעים אותך על צניעות, חברים, תפילות, נו את יודעת..להיות דוסה כזו, אבל די כבר! באמת שכבר אי אפשר לתחזק את הדת הזו!
לכאורה, יש משהו...
אז ככה, קודם כל נתחיל מזה שאת לא שומרת את זה בבטן אלא מוציאה החוצה, זה כבר דבר נכון ובריא שאת עושה.
נו מה עדיף, בת שחושבת כמוך אבל שומרת הכול בבטן כי לא נעים ופדיחה, והרב של האולפנה מחזיק ממנה ואם היא בכלל בגיל של השידוכים אז הבייני"ש הראשון שישמע אותה יחטוף כאב ראש ויצלם אותה לחבר'ה שידעו כולם שלכופרת הזו אסור להתקרב...
תשאלי, תשאלי ועוד פעם תשאלי עד שתרגישי שזה באמת בא לך טוב!
יכול להיות שלא כולם ידעו לענות לך, אולי זה ייקח לך זמן, אבל בסוף את תגיעי לתשובה. באחריות!
ובחזרה...אם אני אשאל אותך עם יד על הלב, אם קראת, למדת, יצא לך לעבור על 'הכוזרי', 'דעת תבונות' 'דרך ה', 'מכתב מאליהו', משהו, קטן, באמת, כל ספר שמתעסק בשאלות האלו שלך, אני מניח שהתשובה כבר עומדת באוויר.
מזה אומר? שכל עוד את שואלת, זה אחלה, אבל מה לעשות שברגע שאת מתחילה לעבור משאלות להנחות יסוד על החיים, זה כבר משהו אחר לגמרי.
תשאלי: "רגע, הוא באמת משגיח עלינו? אז איך הוא מרשה לקבור כל כך הרבה צדיקים כאלו, שמשאירים אחריהם שובל של צער מהול בדמעות?"
לגיטימי.
אבל אם את לא סגורה עדיין מה תעשי מחר בבוקר, באמת נדמה לך שכן בכבוד שלך להיכנס לראש של אלוקים ולהחליט מה מתאים לו ומה לא?
אז שאלו כבר את השאלה שלך בספר הכוזרי בשם הפילוסוף, מה שנקרא 'אלוהי הפילוסופים', משמע, אלוהים לא מתעסק בדברים הקטנים, אבל אם תספרי עד שלוש ותקחי אוויר, תגלי שעצם הטענה הזו לבדה, מקטינה את אלוקים, כי זאת אומרת, שיש לו גבול, ולכן השמש והגלקסיות יותר קרובים אליו מהדברים הקטנים.
אז לא, לאלוקים אין גבול ודווקא בגלל זה, אם הוא אין סופי ממילא אין הבדל מבחינתו בין דבר קטן לגדול, זו בדיוק המשמעות של אין סופי.
אבל זה לא מתחיל בכלל מזה, האמונה שלנו, מה שלא מתחבר לך, מתחילה מכיוון אחר לגמרי ואנחנו כל פעם שוכחים את זה:
אין קשר בין מה שאנחנו מרגישים בלב, דברים שלא מסתדרים לנו, לרציונל הטהור, ללוגיקה הטהורה שעליה עומדת האמונה היהודית
מעמד הר סיני.
לא ניכנס לזה עכשיו אבל את רוצה גם לתת כיסוי לכל השאלות האלו, אז תמצאי את ה5 שניות בשביל לקפוץ לאתר:
http://www.arachim.org/Index.asp?CategoryID=280
רק מה, כל הפיצוצים לפנים האלו שאנחנו חוטפים מהקב"ה, באים ומזכירים לנו כל הזמן שלא הוא הכתובת, אלא זו התפיסת עולם שלנו, האמונה שלנו, שכל פעם קורסת מחדש מתי שהדברים לא באים לנו טוב לפי השכל המאוד גדול שלנו. מאוד גדול..
תקשיבי לעצמך, "אמרנו תהילים בגוש קטיף...נחשון ווקסמן ולא עזר כלום"
נו, אז מה נראה לך? שבאמת לא עזר כלום או שמישהי כאן צריכה להבין מחדש מהי בכלל המשמעות של המונח תפילה...
ביום הפינוי, אלפי בני נוער בוכים, 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו', גם האבנים גילו פתאום שיש להם לב לנוכח המראות הללו.
אז מה את אומרת? סתם בכו? הכניסו למכונת ההפתעות של הריבונו של עולם, אלפי דמעות ובסוף, באסה, הפחית נתקעה באמצע?
באמת נראה לך? חשבת על זה, שכל השאלות שלך בעצם לא מתחילות בכלל ולא היו מתחילות אם תנסי לראות אם האמונה שלך, התפיסת עולם שלך בנוי'ה כמו שצריך...?
כתבת על אהוד גולדווסר ואלדד רגב שהם לא ניצלו?
ניצלו ממה?
אנחנו יהודים, אנחנו לא יכולים להתעלם מהדבר הזה שנקרא נשמה.
תגידי היינו חילונים, לא מאמינים בכלום, חושבים שאחרי מאה עשרים אדם הולך לפח זבל ריק ביחד עם הגוף שלו, עם הבשר שלו, אז צודקת, הם לא ניצלו, היו יכולים לאכול ולישון, לעשות פאן ולאהוב עוד 40 שנה...
אבל זה בדיוק הדבר העצוב בכל המקרים האלו שחוזרים אלינו פעם ועוד פעם ועוד פעם, שרק אז אנחנו מתחילים לברר את ה:
"סוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו "
מה אנחנו באמת עושים כאן? מזה בכלל החיים האלו? איפה את נמצאת בחיים האלו? מה החלומות שלך, מה באמת מפחיד אותך?
תקחי כותב הרב דסלר במכתב מאליהו, את כל הרגעים השמחים שהיו לך בחיים שלך, אבל הממש שווים, תרכזי אותם ביחד, כמה קיבלת?
חודשיים? בשביל החודשיים האלו באנו לכאן?
עכשיו תחשבי על כל הרגעים הפחות נעימים שהיו לך, אכזבות, פגיעות, צער, פחד, יאוש, דאגה....כמה קיבלנו?
עדיין בטוחה שבאנו לכאן רק בשביל לדפוק את התואר שלנו, להתחתן, ילדים, קריירה, מימוש עצמי וכל מיני בלה בלה של ניואייג'?
קחי את המשפט הבא:
"והנה, מה שהורונו חז"ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה"
ותשאלי את עצמך במה את באמת מאמינה?
או שח"ו אין לר' חיים לוצאטו מושג על מה הוא כתב, כי אחרי הכול בינינו, הוא לא הסתובב במסדרונות הפקולטה למשפטים של בר-אילן והוא גם לא שמע אף הרצאה 'בקולך' נו, אז כמה עומק כבר יכול להיות...
או שכנראה לא סתם כל המוחות הכי מבריקים של העם היהודי, כל האנשים הכי ענקים שלנו, גדולים שלנו, מחזיקים מהספר הזה בתור אחד הספרים הכי חשובים שיש לנו.
לכל דבר ובעיקר לדברים הכואבים שנוחתים עלינו, יש מסר, יש תכלית, מכוון, זה עוד מהלך כחלק ממכלול שלם של חשבון.
חשבון של נשמות, דברים שאנחנו עם החיים הקצרים שלנו לא יכולים לתפוס, והקב"ה, בגלל שהוא ידע את זה, וגם מה לעשות, בתור זה שברא אותנו מכיר את הטבע הפלספן שלנו, אמר כבר בישעיהו נה ח:
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוה"
כאילו דהה...ברור שאנחנו לא יכולים להבין אותו. אבל למה בכלל לכתוב את זה?
כן אבל הוא, בתור אבא שמכיר את הילדים שלו, יודע שאנחנו לא נותנים לעובדות להטעות אותנו.
אין לנו בעי'ה להתאהב כל פעם מחדש ולהחליט שאנחנו הדבר הכי מטומטם בעולם כי איך הבאנו ללב שלנו עוד פעם להישבר אבל את הקב"ה...הו פה, פה אנחנו כבר חייבים להבין!
ולגבי המצוות ואיך שאת לבושה.
את לא מתלבשת בשבילו אלא בעיקר בשבילך.
ככה את מחזקת את הסיכוי שזה שיגיע ללב שלך באמת ירצה להיות שם בגלל מי שאת ולא בגלל שתשמשי לו איזה צעצוע בדמות גוף.
תחשבי על זה...

שיהיו רק בשורות טובות
ולרפואת אהרון יהושע בן חי'ה שושנה
פנחס יאיר בן יוכבד

אבינועם
Avinoam811@gmail.com