שאלה
שלום!
רציתי לשתף אתכם בבעיה אני חברה של מישהו כבר כמעט שלוש שנים מגיל 17 (אני בת 20) לאחרונה הוא החליט להתחזק בדת , ואני מרגישה שהרבה פעמים אני עוצרת בעדו ומפריעה לו להתחזק אפילו אם הוא לא אומר את זה. הוא מצפה ממני להתחזק באותה מהירות לעזוב כל מה שהתרגלתי אליו עד כה ( לטוב ולרע) ולהתחזק. אני עדיין בשירות לאומי והוא במכינה . ניסיתי להסביר לו שהקצב שלנו שונה שאני רוצה לעשות דברים מתוך רצון ואהבת השם ולא כי הוא רוצה. ולכן החלטתי שבינתיים נהיה בהפסקה . וממש קשה לי האם אתם חושבים שפעלתי נכון?
תשובה
לכותבת שלום!!
קודם כל ברצוני לברך אתכם על מאמצי ההתקדמות שאתם עושים, ביחד או בנפרד.
מה שאני עומד לכתוב הוא דעתי האישית בלבד (תלמיד ישיבה לא מבוגר ממך בהרבה), ברור שזו החלטה אישית שלך.
לשאלתך, אני אכן חושב שיש יתרון לפרידה זמנית. כל אחד יוכל לפתח את אישיותו, להתחזק מבחינה דתית, ואז כשתהיו כבר יותר סגורים על עצמכם ועל אישיותכם תוכלו לחזור האחד לשני. אין ספק שעליך לעשות את הדברים בקצב ובדרך שלך ובסוף לצאת עם אישיות דתית משלך, ולא אחת שמוכתבת על ידו ויוצאת בדיוק כפי שהוא רוצה.
כמו כן עליך לדעת שהתקופה הזאת היא לא קלה לשניכם, וחוסר ההבנתו למצבך מצריך מחשבה.
מי ייתן ותתחזקו ותזכו להקים יחד בית יהודי דתי בישראל.
בהצלחה בהמשך הדרך
חיים, צוות ישיבת הר עציון