שאל את הרב

חבר בגיל 14

חדשות כיפה חברים מקשיבים 26/02/07 16:41 ח באדר התשסז

שאלה

רציתי לשאול אתכם שאלה שמציקה לי הרבה זמן.

אני נערה בת 14, רגילה למדי.

אני משתתפת בתנועת הנוער "עזרא", ורק שם, בעצם, אני יכולה לקשור קשרים עם בנים (אלא עם כן זה שכנים, או משהו כזה) או שיש פעמים שאני מדברת עם הבנים שחוזרים מהישיבה כי אני גרה ממש קרוב אליה.

למה אסור שיהיה חבר?

אני יודעת שיש את הבנות האלה שיעשו את זה בשביל צומי, כדי להיות עם הבנות המגניבות שהבנים מלווים אותם הביתה, והם הבנים הכי חתיכים שבגיל שלנו באותה תנועת נוער,

אבל אני חושבת, שאם אני אוהבת משהו, לא משנה לי אם הוא חתיך יותר או פחות, אני יכולה להיות חברה שלו, כי למה בעצם לא? אם אני לא עושה את זה כדי שכולם יראו שאני הולכת עם החתיכים, או המגניבים, אלא אם זה באמת משהו שאני אוהבת, אז למה בעצם לא?

אם זה בא מהלב, וזה הדדי, וזה לא בשביל שכולם ירכלו עלי שאני עם הבן הכי חתיך, הורס, ומגניב שהם מכירות, אז אני באמת לא מבינה למה לא.

אשמח לתגובה.

נעה.

נ.ב.

עד היום לא יצרתי קשר מיוחד עם בן, אבל אני מרגישה שקשר זה יכול רק להוסיף לי ולעשות לי טוב, כי אני לא מהבנות שעושות דאווינים עם החברים שלהם.

ואני גם לא מרגישה לחץ חברתי שיהיה לי חבר, זה משהו מתוכי, שאני רוצה שיקרה כי הוא ממש יוסיף להתבגרות שלי.

ואני חייבת להדגיש שכשאני אומרת חבר, אני לא מתכוונת לזה שהוא כל פעם ילווה אותי הביתה אחרי פעולות בסניף, ילך איתי לסרטים ויבוא אלי אחה"צ כל יום. אני מתכוונת שהוא יהיה קשור אלי (ואני אליו), שנדבר בכל מיני הזדמנויות (או שיהיו הזדמנויות או שניצור הזדמנויות) ושזו תהיה אהבה שלא תלויה בדבר, אלא שתלויה באופי של אותו בן, ובהתנגותו.

תשובה

שלום לך
שאלת שאלה לכאורה מאד פשוטה: למה אסור שיהיה חבר?
לכאורה באמת למה לא? מישהו לדבר איתו, להעביר חויות נחמדות, לבלות איתו. זה נותן לאדם תחושה של כיף, של נחמדות, של ציפיה. הכל טוב ויפה לכאורה, חוץ מדבר אחד. העיתוי.
נכון, את אומרת שאת לא עושה את זה "כדי שיראו", אבל מה שאת בעצם אומרת הוא שאת עושה את זה בשביל הכיף. ועל כך אני קודם כל רוצה לומר שאם אנחנו מקפידים על ההלכה היא רק כשכיף, זו בעיה מאד חמורה בנאמנות שלנו לתורה ולמצוות, בכפיפות שלנו לקב"ה.
ואם את רק מחפשת הסבר הגיוני לעניין, יש כמה וכמה סיבות לאיסור בחברות בגיל צעיר:
1. את כותבת שזה יוסיף להתבגרות שלך, אהבה אמיתית. אבל קודם כל הוא עושה את זה לאו דוקא ממניעים כמו שלך. יצר המין של נשים וגברים שונה מאד, והסיפוק נעשה בצורה אחרת. חוץ מזה שכדי להגיע למה שאת באמת רוצה: אהבה שלא תלויה בדבר, התבגרות, קשר, חז"ל מראים לנו שכל אחד מהמינים צריך להתפתח בסביבת בני מינו, לבנות את האישיות שלו כמו שצריך, ורק בגיל של 18 ומעלה לחפש את בן זוגו. השקעה בקשר בין בני המין לפני הזמן הזה, פוגעת בבניית האישיות, כי הרבה מהמזן מוקדש לפיתוח הקשר עם החבר/ה.
2. בנוסף לכך, קשר מוקדם שוחק את היצר, כי באיזהו שלב שיחה זה כבר לא מרגש ומחפשים כל מיני דרכים לגוון את הקשר, במתנות, ביציאות וכו´. ככל שעובר הזמן ביחד, זה גורם שכשמגיעים לגיל נישואין אין כבר את הרגש החזק של ההתחדשות בקשר פשוט עם מי שאולי יהיה בעלך. את לא תתלהבי כמו בעבר מסתם שיחה איתו, כי זה נשחק כבר. אהבה מצריכה הרבה מאד השקעה, היא זקוקה לטיפוח, ואם אנו משקיעים הרבה בטרם עת – זה פשוט ´מתבזבז´.
3. חז"ל הורו לנו שאין אפוטרופוס לעריות, ומה שמתחיל בקטן עלול להתדרדר, ונכון שכל אחד חושב ש"לי זה לא יקרה", אבל חז"ל יותר חכמים מאיתנו וידעו איפה לשים את הגבולות הנכונים של קשר לבני המין השני לפני חתונה.
4. כתבת שאת רוצה אהבה, ואני חושב שאין בכלל אהבה לפני שמתחתנים. נכון [שמרגישים] קרובים למישהו אבל זה רק רגש. אהבה זה משהו יותר עמוק שנבנה על ידי הנתינה אחד לשני, על ידי מסירות והקרבה למען בן הזוג. זה לעבור משברים יחד, וגם ארועים משמחים, זה לטפל בו כשהוא חולה ולצ´פר אותו כשהוא מבואס, זה להיות מוכן לעשות בשבילו הכל. אהבה בונים רק אחרי שמחויבים אחד לשני, אחרי שעוברים חופה וקידושין ובונים ביחד בית.
יש עוד הרבה מה לכתוב, ורק כתבתי בתמצות. אם תרצי תוכלי לחזור אלי באימייל ואשתדל להרחיב עוד. בקצרה אומר שמאד לא מומלץ בגיל שלך שום קשר עם בנים. וגם אם את מרגישה בוגרת מאד ובשלה וכו´ בנים בגיל הזה ממש לא בכיוון, והם מחפשים מכסימום את סיפוק היצר המיני שלהם, לדבר עם בת, להסתכל וכו´.
בהצלחה רבה
יקיר
yockir@smile.net.il

כתבות נוספות