שאלה
שמתי לב שחבר שלי עושה מעשה שחשבתי לתומי שאינו נכון ע"פ ההלכה והערתי לו ע"כ.
לעומת זאת טען חברי שהוא נוהג כשורה וכי כך הורו לו שמותר לעשות.
התווכחנו קצת, והחלטתי לבדוק את הנושא, והתברר שצדקתי מעיקרו של עניין. אבל הבעיה שאת התשובה מצאתי רק אחרי 4 חודשים (כאן...) והשבוע כשדיווחתי לו על התשובה שמצאתי, ועל שצדקתי הוא טען שאני יורד לחייו ושמה איכפת לי מה הוא עושה ושאני אתן לו לחיות בשקט בלי ההערות שלי.
הוא הבין שצדקתי אבל החליט שאני יורד לחייו.
האם נכון מצידי להעיר לחברים על מעשים שאינם נוהגים כשורה? האם זה נכון שאני יורד לחיי אדם כשאני מעיר לו?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
כבר אמר רבי עקיבא שאין בדורנו מי שיודע להוכיח.
התוכחה על מנת שתהיה טובה דורשת כמה תכונות שהראשונה שבהם היא אהבה גדולה ואמיתית למי שמוכיחים אותו.
וכבר נאמר: "טובה תוכחה מגולה (הבאה) מאהבה מסותרת".