חברות לא דתיות

הי,

האמת מהדברים שאת כותבת ניכר שהחברות כן חשובה לך, ואולי על אף שאת מציינת שאת לא "חיה חברתית", עדיין יש לך צורך בחברות בכלל, ובאלו שכבר יש לך בפרט.

התשובה שלי היא די קצרה.
יש עיקרון אחד שלעדתי צריך להיות המנחה בכל יחסי החברות, ואם מיישמים אותו, הרי שאין בעצם בעיה להיות חבר עם כל אחד.

[כבוד הדדי].
כבוד הדדי אומר שכל אחד מכבד את הצד השני, על מה שהוא לא מסכים.
כלומר, אני יכולה שלא להסכים עם דרך החיים של מישהו, אבל אני עדין מכבדת אותו.
ובטח ובטח כשזה קשור לחברות. אני יכולה שלא להסכים איתם על הפן הדתי, אבל עדין להיות חברה שלהן.
וזה עובד גם הפוך. הן לא חייבות להסכים איתך על היותך "דוסית" ועל כך שאת נוטלת ידיים לפני שאת אוכלת, אבל בוודאי שתגובה של זלזול מצידן היא לא תגובה מקובלת.
איך יוצרים את הכבוד ההדדי הזה? אני חושבת שאם הן חברות שלך, יכול להיות שהן לא שמות לב למה שהתגובות שלהן יוצרות אצלך.
אי בטוחה שאם תשבי איתן, בזמן ניטרלי, לא אחרי ויכוח שכזה, ותדברו על התחושות האלו, הן ככל הנראה יפסיקו עם ההערות האלו. הרי אם הן חברות שלך, אני מניחה שהן לא רוצות לזלזל בך, ואם הן תדענה שכך את מרגישה הן בטח תפסקנה. אם הדבר לא יפסק, הו אז תוכלי לשקול האם הן באמת חברות. אבל עוד הרבה קודם, כדאי לדבר ולשים את הדברים על השולחן.


ברשותך, אני רוצה להתייחס לעוד שלושה עניינים שעלו לי מהשאלה שלך:

[התדרדרות בגלל החברות]
את הרמה הדתית ביניכן את יכולה לקחת לשני כיוונים. הראשון, שבאמת את תלכי אחריהן ותדרדרי למקום שלהן מבחינה דתית. האופציה השניה היא שדווקא בגלל שאת מודעת לפער הזה, שם תקפידי על שמירת המרחק. הרבה יותר קל לנו להישמר כשאנחנו יודעים שהצד השני יכול להשפיע עלינו לרעה מאשר כשאנחנו לא שמים לב.
לכן, זה לא אומר שצריך לנתק את הקשר איתן אלא לכל הפחות להיות כל הזמן במודעות לאן את רוצה להתקדם מהבחינה הדתית.
אם את חושבת שהדברים חזקים ממך ואין לך יכולת להישמר, אז אולי שווה לשקול לצמצם את הקשר. או לפחות לא להעמיד אותו בנסיונות שקשורים לנושאים דתיים.

[להעיר במקום שישמעו]
יש לנו חובה להעיר למישהו כשאנחנו חושבים שהוא לא מתנהג נכון. או שמה שהוא עושה נוגד את ההלכה. אבל העניין הוא, שכדי שנעיר אנחנו צריכים לחשוב האם בכלל מי שאנחנו מעירים לו מבין על מה אנחנו מדברים? האם כשאת מעירה להן על גזל בשמיעת שירים ביוטיוב, את חושבת שהן מבינות מה את רוצה מהן? אני מניחה שלא. ולכן, לא בטוח שבמקום כזה, יש טעם להעיר. שכן, הערה במקום שכזה רק יוצרת "אנטי" אצל הצד ששומע.
העניין הזה מוביל אותי לנקודה השלישית והאחרונה

[לימוד, לימוד, לימוד]
התורה ניתנה לנו כדי שנחיה בה. כלומר, ברוב המקרים שבהם אנחנו חושבים שאי אפשר לגשר על הפער בין דתיים לחילוניים, ככל הנראה יש גשר.
העניין הוא שבשביל זה צריך ללמוד את ההלכה טוב טוב ולדעת מהם המקומות שבהם ניתן לגשר ומהם המקומות שבהם לא ניתן לגשר ואז להתעקש על שלנו.
כאשר אנחנו לומדים מה חשוב ומה פחות, ומתעקשים רק על מה שחשוב לנו, גם הצד השני מכבד אותנו.
אני ממליצה בחום על שיעורי "צורבא מרבנן" שפזורים במקומות שונים ברחבי הארץ ומלמדים את ההלכה בנושאים שונים.

ורק כדי לחזק אותך בסוף הדברים
חברות עם אנשים חילוניים, היא זכות. היא באמת באמת זכות. ולמה היא זכות? כי היא מכריחה אותך כל הזמן להיות במודעות למה שאת עושה והאם המעשים שלך הם טובים וראויים ותואמים את רוח ההלכה או שאולי לא. וזה דבר שיכול להיות רק כאשר יש לנו אינטרקציה עם אנשים שהם שונים מאוד מאיתנו ועם אורחות חיים אחרים משלנו.
הרי, כשאנחנו חיים כל הזמן בתוך אותה חברה דתית, שהיא רמה שלנו, אנחנו יכולים מאוד בקלות לעבור ולפעול "באוטומט". כלומר, לקיים את המצוות, כי ככה כולם עושים, ולעשות את מה שכולם עושים, ובכלל בלי ללמוד ולהבין ולדעת למה עושים את הדברים.
אני באמת ובתמים חושבת שניתנה לך הזדמנות ללמוד ולהעמיק את הקשר היהודי שלך עם עצמך. וללמוד את ההלכה בצורה טובה ובריאה.
תנצלי אותה..


הרבה בצלחה
סיון
sivanlax@gmail.com