חברות בגיל צעיר - לא מרגישה בעיה

הי חברה.

שאלת כאן שתי שאלות- למה הרגשת סיפוק כשהיה לך אותו ומה הבעייתיות בחברים שרוצים להתחתן אם הם שומרים על צניעות.

יודעת מה, בואי תעני ביחד איתי על שתיהן.
אני לא יותר חכמה ממך בהרבה וגם לא מכירה אתכם- ככה שיש לך אפילו יתרון עלי.

מה גורם לבחורה שמיניסטית פחות כמה חודשים להרגיש שטוב לה, כשיש לה חבר?
קודם כל, מישהו אוהב אותי. מישהו שגם אני די מחבבת... ואם הוא חברותי ויפה תואר- זה מעלה את רמה האדרנלין בדם שלי עוד טיפה.
יש לי על מי לסמוך. יש מי שמקשיב לי.
אולי אנחנו אפילו מתקדמים יחד ומעלים אחד לשני את הרף- בלהיות אנשים טובים יותר. אני משפיעה עליו והוא עלי.
בעצם זה כמו חברה טובה עד כה.
רק מה?
הוא בן!
ואז גם מערכת פנימית של הורמונים פועלת עלי והתחושה הטובה מתפרשת בגוף שלי בקצב מסחרר.
נשמע רע... אבל זה לא. זה הטבע שלנו, זה מצויין.
מה שכן, זה לא כל כך טוב כש´משתמשים´ בזה בגיל צעיר מידי, למטרות ילדותיות.
אבל את נשמעת לי אחרת. יש מצב שכבר דמיינת אתכם תחת החופה. זה די רציני, נקודת אל- חזור כזאת.

אז הבנו למה יש הרגשה טובה כשיש חבר.

עכשיו שאלה נוספת ששאלת.
מה הבעיה בקשר הזה?
הרי שמרתם נגיעה, נפגשתם רק במקומות ציבוריים ולא היה ייחוד וכמעט תמיד נפגשתם עם עוד חבר´ה ולא לבד.
סבבה.
תחשבי שניה על רגע יחסית פרטי שהיה לכם ביחד. רגע אינטימי, רגע שהרגשת ממש קרובה אליו.
יש?
........

מה אומרת?
אותה רמת צניעות שדיברת עליה היתה שם? אותה ודאות שהוא בחיים לא ילטף אותך בלחי כל עוד אתם לא נשואים? אותו בטחון שבחיים לא תפגשו במקום שקט, לבד- ביחד??

קשה לי להאמין.
ולא בגלל שאני חושדת בך, אלא בגלל שאני חושדת בי. ובהם. ובכל בני האדם.
ולא אני המצאתי את החשד הזה.
מכירה את "אין אפוטרופוס לעריות"?- חז"ל אמרו, לא אני.
וזה אומר בעצם שלאף בן- אנוש אין מנגנון פנימי מספיק חזק שימנע ממנו לעבור על איסורי עריות בוודאות, בכל מצב- שהוא, עם כל מישהי- שהיא, בכל זמן נתון.
בעיה.
אז אי אפשר להסתכל בתמימות על זוג חברים דוסים ולהגיד- איזו כיפה! איזו חצאית! מדהימים... הם בחיים לא יעברו על איסור נגיעה. הוא בחיים לא ינשק אותה. הם בחיים לא יתחבקו לרגע.
אין דברים כאלה.
כולנו בני אדם ויותר ממה שאנחנו מכירים את התאוריות על זה, אנחנו פשוט מכירים את עצמינו.
על חולשותינו, תחושותינו ורגשותינו.
ויותר ממה שזה הגיוני אצלך, זה הגיוני שהוא יפול בזה. סומכת עליך שאת מבינה.


רוצים להתחתן?
אתם באמת זוג רציני?
לשניכם יש מטרה כזאת?
זה דבר גדול ומעולה. כשזה בא בזמן הנכון.
בטח גם את מכירה את הסיפורים על אלה מהתיכון שהיו כל כך דוסים שהם נפרדו, אבל כל כך אהבו אחד את השני- שהחליטו לחזור אחרי כמה שנים, שמרו בפלאפון את המספר והתחתנו.

אולי עוד תכתבי הסטוריה.
אלוקים גדול. זו לא סיסמא.

בהצלחה מותק.
כאן לשאלות-
rutav89@gmail.com
רות.