חברה שלי נפטרה ולא מצליחה להתמודד ולהמשיך הלאה

שלום לך,
המחשבות הראשונות שעלו בי כשקראתי את המכתב שלך היו-
חלל.
כאב.
אובדן.
אני לא יודעת בת כמה את,אבל אם אני מסתמכת על כך,שאת בחורה צעירה,אז ההתמודדות היא קשה אף יותר.
גם לאדם מבוגר יש קושי להתמודד עם מצב נורא שכזה.,קל וחומר למישהי צעירה,שאולי זוהי לך ההתמודדות הראשונה עם נושא של מוות.
אובדן מהווה חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו כבני אדם. אנחנו מתנסים בחוויות של אובדן לאורך כל החיים, חלקן מודעות לנו וחלקן אינן מודעות. יש חוויות של אובדן אשר שזורות בתהליך ההתפתחותי הנורמאלי שכל אחד עובר במהלך חייו, והן ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות הפסיכולוגית. יש חוויות של אובדן אשר מתפתחות בעקבות אירועים בלתי צפויים שאנחנו נחשפים אליהם במהלך החיים. האירוע המוכר ביותר שמוליד חוויה של אובדן הוא מוות של אדם קרוב, ואכן חוויה כזאת נחשבת לאחת המצוקות הפסיכולוגיות הקשות ביותר.
את מתארת מצב שבו את חושבת עליה הרבה ובוכה לא מעט,את לא מצליחה להתפלל ואת חשה חסרת כל מוטיבציה לעשות משהו בחיים. אלו תופעות נפוצות מאד (מה שאומר,שאת ממש נורמלית.
למה זה קורה?
הקשר שלנו עם אנשים קרובים, עם הסביבה שלנו, עם האמונות שלנו, עם הגוף שלנו, מגדיר את הזהות האישית שאנו מעצבים לעצמנו,כשאנו מאבדים מישהו קרוב,אנחנו למעשה מאבדים חלק מעצמנו,ממי שאנחנו,האבל והאובדן הוא גם על החלק הזה בנו.
ואכן, ניתן לומר באופן כללי, שאובדן של אדם קרוב, פוגע בתחושת הזהות של האדם. את בוודאי מרגישה שחלק מן ההוויה שלך נלקח ממך, נקרעת ממך. חוויה כזאת פוגעת בתחושת היציבות והביטחון שלך כאדם, מערערת את שיווי המשקל שהיה בך קודם לכן,ואולי מכאן חוסר החשק לעשות משהו בחייך. המציאות השתנתה ואת מרגישה שאינך יכולה להמשיך בתפקודך היומיומי כרגיל.
את זקוקה לפסק זמן. באותו פסק הזמן עליך לעבור תהליך של עיבוד החוויות הקשות, טיפול עצמי בפגיעה בזהות, כדי שתוכלי להחזיר את שיווי המשקל שלך לקדמותו.
את מציינת שעברו שלושה חודשים מאז שחברתך נפטרה. שלושה חודשים אינן זמן כה רב כאשר מדברים על תהליכים נפשיים שקשורים לאבל. התהליך שמתפתח בעקבות האובדן הוא ספונטאני, חלקו אינו רציונאלי ואינו נשלט על ידי האדם, אך הוא נורמאלי לחלוטין. יתירה מזאת, תהליך כזה נחוץ כדי לחזור לשווי משקל ולשגרת פעילות, ולכן ניתן לייחס לו ערך הישרדותי.
על אף העובדה שכל אדם מתאבל בדרכו האישית,מתברר שניתן לזהות דפוס משותף לאנשים שונים ולחברות שונות, אשר מורכב מרצף של מספר שלבים בהם מתנסה האדם שנחשף לאובדן משמעותי. מנהגי האבלות ביהדות מעידים על הבנה מופלאה של חז"ל, בתהליך הפסיכולוגי שמתנסה בו המתאבל. השלבים האלה עונים על הצרכים הפסיכולוגיים של אנשים המתמודדים עם האובדן, ומטרתם לעבד את החוויה הקשה ולהחזיר את שיווי המשקל הנפשי והתפקודי לקדמותו. חשוב לציין שהמעבר משלב אחד לשני הוא הדרגתי, לעיתים חוזרים לשלב קודם אחרי שנמצאים בשלב מתקדם יותר, משך הזמן בו מתנסים בכל שלב, והעוצמה שלו, משתנים מאדם לאדם, אבל על אף כל השונות הזאת בין אנשים, הדפוס הכללי קיים ברוב המקרים.
השלבים של האבל הם לרוב- הכחשה, כעס וביטויים רגשיים אחרים, התמקחות, דיכאון, השלמה, קבלה והתארגנות מחודשת.
כל השלבים הללו הם נורמאלים ובריאים,הם ממלאים תפקיד הישרדותי בהסתגלות של האדם לשינוי המשמעותי כל כך שנכפה עליו עקב ארוע כה מצער וקשה.
אני מציעה לך,לתת לעצמך עוד מעט זמן בכדי לחוות את התהליך עד סופו וזהו אכן איננו תהליך קל או פשוט. בנוסף אני מציעה לך להיות בקשר אם מישהו מבוגר יותר (וכאן אני יכולה להציע לך את עזרתי- אם תרצי בכך) בכדי לראות ולבדוק איתך שאת אינך "תקועה" באחד מהשלבים של האבל (מצב שיכול להיות שכיח,ומקשה לחזור לשיגרה).

"בלע המוות לנצח ומחה ה´ דמעה מעל כל פנים"

אשמח לשמוע ממך,
הלל.
hall.alis.77@gmail.com