שאלה
אני בכיתה י"ב ויש לי חברה בכיתה שאף אחת לא מוכנה להיות חברה שלה. כואב לי הלב לראות אותה נפגעת כל פעם מבנות, לכן אני נחמדה אליה.
אבל אני כבר לא מסוגלת להיות לידה, כיוון שברגע שהיא מתיישבת לידי, היא לא מפסיקה לדבר, לספר, לצחוק על דברים שממש לא מעניינים אותי. ניסיתי לגלות עניין, אבל זה לא מסתכם בסיפור אחד וזה יכול להימשך שעות.
היא הולכת אחריי לכל מקום שאני הולכת ועושה כל דבר שאני עושה..
ניסיתי להיות סבלנית, וכמובן שאני לא מראה לה שזה לא מעניין אותי,
אבל אני כבר לא מסוגלת יותר. כל פעם שאני נמצאת לידה אני חושבת עליה מחשבות רעות. למרות שניסיתי להסתכל על החיובי והטוב שבה
איך אני יכולה להתמודד עם זה בלי לפגוע בה?
תשובה
שלום וברכה
זו שאל רגישה מאוד ועדינה מאוד.
ישנה הדרכה הלכתית הקובעת ש"שלך קודם לשל כל אדם". לאמור: עד כמה שהדבר נראה מוזר, ההלכה אומרת כי בראש ובראשונה אל לו לאדם לתבוע מעצמו דברים שאין הוא מסוגל לעשות. את רשאית אפוא להתחיל בטובתך שלך עצמך, וזה גם מה שיפתח אותך לעולם כולו, ולהיות מסוגלת להיות קשורה בחברה שלך. מה שאת צריכה למען עצמך – עשי זאת.
אולם, זו רק נקודת מוצא ולא חס ושלום נקודת סיום. לאחר שהחלטת שאת לא תובעת מעצמך מה שאת לא מסוגלת לעשות – זו זכות גדולה מצידך להיפתח אליה כמידת יכולתך. אם את יכולה להיות נחמדה אליה בלק מהזמן ובחלק מהיום – עשי זאת. זה חסד גדול, ונראה מדברייך שהיא ממש זקוקה לכך. אל תציירי את הקשר ביניכן כ"שחור ולבן", אלא בגוונים רבים של אפור. כשאת יכולה להיפתח אליה – עשי זאת, ואולי גם תמצאי את הדרך להדריך אותה כיצד להתחבב על הבריות.
האם התשובה הזו נראית לך ?
כל טוב ויישר כוח
שנה טובה