שאלה
לכבוד מוהר"ר יובל שרלו שלום.
צדו את עיני דבריו הנפלאים של הרב בשיחתו המרתקת עם מו"ר הרב שמואל אליהו שליט"א
אשר פורסמה בגיליון ר"ה של העלון "עולם קטן".
דבריו של הרב הנאמרים בסבלנות ובפתיחות, היו כטל שחר לנפש עייפה אשר חיפשה מנוח לכף רגלה
בעקבות כל המחלוקות בציבורנו הנפלא, אשר לצערנו גרמו לביזיון ת"ח , משני הצדדים,
ביזיון אשר כבוד הרב ורעיו הרבנים לא חסו על כבודם , ולימדונו שיעור גדול בענווה, ומאידך המשיכו לומר את דבריהם
באמונה גדולה ומתוך עשייה עצומה לשם שמים.
שמח אני על הזכות להיות חלק מציבור שאלו הם רבותיו.
שאלתי ובקשתי, על אף שהרב אמר שזמנו מועט מפאת עיסוקיו הרבים, ועל כן הנני נדרש לבקש מחילה על שאני גוזל את זמנו של הרב
בזוטות שכאלו במקום שהרב יעסוק בשאלות הלכתיות חשובות, המכריעות בין חיים למוות כמעט ל"ע. ועם זאת תורה היא וללמוד אני צריך
על כן אשאל את הרב את שאלתי.
באותה שיחה מופלאה עם מו"ר הרב שמואל אליהו, עלתה וובאה השאלה כיצד צריכה להיות החברה שלנו, האם חברה נפרדת,
או שמא חברה צנועה ומעורבת לכתחילה כהגדרתו של הרב.
ורציתי לשאול מכ"ת, בעזותי וחוצפתי שאני מהרהר אחריו, כיצד הרב מבסס את שיטתו שזהו האידיאל בעמנו שהחברה תהיה מעורבת וצנועה.
הלו מצינו רבות בדברי חז"ל ובפוסקים שלימדונו שצריך להרחיק הרבה הרבה מן האשה, ובאשתו אמרו ק"ו באשת חברו.
והאם היו אלו הוראת שעה? ודברי חז"ל באו ע"מ לתקן קילקולים שהיו בדורם? והלא לצערנו דומה כי בדורנו רבו הקלקולים בנושא הזה,
ואדרבה אולי יש להחמיר עוד ע"מ לסתום פרצות שנפרצו בגדר ישראל.
ועוד רציתי לשאול מכ"ת כיצד הדברים באים לידי ביטוי הלכה למעשה בתנועות נוער, בעבודה משותפת, וכו', וכיצד בעצם ההגדרה הכללית
של "חברה מעורבת וצנועה", נפרטת לפרטי החיים?
ומחילה מכ"ת שעוד אוסיף ואאריך בדברי ואשאלהו עוד כיצד צריכה להיות הדרך שלנו כציבור להגיע לאותה מעלה נשגבת שעליה מדבר הרב? הרי
דומה הדבר כי עוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה, וכיצד נגיע אליה ע"פ שיטת כ"ת?
עד כאן שאלתי ובקשתי, ומצפה אני בכיליון עיניים לתשובתו של הרב אשר היא תרבה חכמה, ותוסיף דעת ותבונה, ותגלה מכמנים נוספים במעמקי תורת א"י ועמ"י.
ומקווה אני שלא הטרחתי את הרב יותר מדי.
נתנאל.
תשובה
לצערנו, אין לנו ולו מקום אחד בהלכה בו נאמר כיצד על החברה להיות. אנו מכירים הלכות פרטיות שצטטת בתחילת דבריך (התרחקות מהנשים, אם כי לא ברור מהי התרחקות זו, ובעיקר לא ברור כלל האמנם אתה סובר ש"באשתו אמרו" זו הוראה מעשית); אנו מכירים הלכות בבית המקדש ובאבלות שהם מצבי חיים קיצונים; אנו מכירים משיח לפי תומו של ההלכה (הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לדוגמה מביא את הסוגיה העוסקת בחבורה משותפת בין גברים ונשים בקורבן פסח כראיה) – זה הכל.
לאמור: בנושא המרכזי ביותר של עיצוב החברה לא כתוב בהלכה ולו מילה אחת על הדרך שהחברה צריכה לחיות לאורה.
עצם העובדה הזו מלמדת כי ההלכה כדרכה כמעט בכל תחום מקבלת את דרך הארץ של העולם ובונה עליה את קומות הקדושה והצניעות. דרך הארץ של העולם היא שיש גברים ונשים והם פועלים ביחד, ולאור זה נובעת עמדתי, ומעל לדרך ארץ זו יש צורך לקבוע את יסודות הצניעות והקדושה. אין מדובר בהתמודדות עם קלקולים בדור מסוים וכדו', אלא בעמדת ההלכה לכתחילה.
אמת הדבר, שרוב מוחלט של התומכים בחברה נפרדת אף הם סוברים כך, שהרי (לדוגמה) הם לא אוסרים לארח משפחות על שולחן אחד על אף שיש להתרחק מהנשים מאוד מאוד, וזו רק דוגמה אחת קטנטונת. הדיון הוא היכן עובר הגבול.
על הפירוט המעשי כתבתי פעמים רבות והעיקרים: איסור מגע פיזי, לבוש ראוי, הקפדה על דיני ייחוד, ועבודה מתמדת נגד קלות ראש.
כל טוב