שאלה
שלום,
אני בת 22. יוצאת לדייטים שכולם מסתיימים מצידי אחרי שעה ואף פחות.
אני לא מצליחה לדמיין את עצמי עם אף אחד מאלו שיצאתי איתם. היה אחד שעיניין אותי קצת אך ברגע שהבנתי את זה ירד לי כל הבטחון העצמי וכך סיימתי את זה (כשהוא ביקש שנמשיך עוד קצת וניסינו- הוא סיים את זה אחרי 4 פגישות , כשבמהלכם גם אני פסלתי את זה.. אך קיוויתי.)
היה ברור לתמיד כולם שאהיה בין אלו שיתחתנו ראשונות. ואכן הצעות ב"ה יש. אבל אני לא מצליחה להיפתח. ווודאי שלא למצוא במישהו פוטנציאל להמשך (ראוי לציין שיצאתי עם בחורים מצויינים אחד אחד ומסגנונות שונים)
אני מפחדת מאוד. חברות שלי כבר יולדות ואני פוחדת שלא אתחתן. כבר אין לי שום חשק לצאת עוד. ואני פשוט לא רואה לזה סוף. למרות התפילות הרבות ופרקי השירה ושיר השירים שנאמרים כל יום.
איך ממשיכים באמונה גדולה ולא מתייאשים?
תשובה
בע"ה
אל תחפשי "משיכה" , אלא דברים משמעותיים יותר כמו מישהו שאת מעריכה אותו יותר ככל שאת מכירה אותו, הקשיבי למה שיש לו לספר ולומר, והשתדלי לספר לו על עצמך ועל מה שמעניין אותך, אם תיוצר הערכה הדדית וכבוד אחד לשני- יהיה גם מקום לרגש יותר עמוק להתעורר.
ב"ה שאינך מרגישה משיכה כלפי כל בחור, זה לא רציני!
לא כתבת בת כמה את, ומה את עושה, יתכן אולי שבאמת את עדיין עסוקה באופן אמיתי בבנין האישיות שלך , ועדיין לא "פנויה" להינשא, זו לא בושה,
קחי את עצמך ברצינות ואל תיבהלי מכל נסיון שלא מתפתח, זה אף פעם לא כשלון, מהסיבה הפשוטה שלא מדובר במבחן.