זוגיות

שאלה

אז אתחיל עם הסיפור שלי,הסיפור שמלווה אותי כבר יותר מידי זמן.. שאני מרגישה נחנקת וחסרת אונים. למרות שידוע שאני בן אדם חזק שמשיג מה שהוא רוצה, כאן אהי לא מצליחה להתגבר,ואולי דווקא בגלל זה שחושבת שיכולה להשיג הכל.

מבקשת שהשאלה לא תתפרסם..

אני בת 19, שנה שנייה בשירות לאומי, שנה ראשונה עשיתי בבית ילדים והשנה ב״ה זכיתי להיות קומונרית-החלום שלי שהתגשם.

לא גדלתי בחברה בריאה, גדלתי בחברה מעורבת מאוד, בסניף שלי. ומבולבלת מאוד. זה התחיל בכיתה ט׳, הייתי תמיד דתייה וילדה טובה,אבל לא חברה של הבנות הנכונות, ובכיתה י התחילה המלחמה האמיתית שלי. ואז שנהייתי חברה של מישהו מהסניף. הייתה לנו זוגיות מדהימה,בכינו ביחד צחקנו והכל. תמיד דירבנו על זה שזה קשר שהוא לכל החיים,הוא גדול ממני בשנתיים. הוא התחיל את הישיבת הסדר,ואז אחרי שנה וחצי נפרדנו. זה היה מאוד כואב, דיברנו על זה שצריך לבנות אחד את השני,אני תמיד אמרתי שזה אפשרי לעשות את זה ביחד, אבל הוא לא. וכל הזמן נלחמתי ונלחמתי להחזיר את הקשר. עד שהבנתי הוא רוצה לפרוח לבד,ולקחתי צעד אחורה, ואז התחילו החיזורים אחד אחרי השני,והקשר לא התנתק , מליון געגועים שגרמו למליון פגישות ונסיונות לנסות ״לשמר״ את הקשר עד נהיה מוכנים לחתונה, בקצב של שבועיים בקשר ושבועיים כן,הוא כל הזמן היה אומר לי שרואה אותנו מתחתנים אחרי הגיוס והישיבה שלו,הוא טען שאנחנו לא ביחד כי רוצה להשקיע בקשר ואין לי זמן תוך כדי.. ושרוצה לצאת עם חברים ולעזור בבית ויהיה לו קשה. אבל כל הזמן הזכיר והזכיר שאני האישה בשבילו לתמיד.וזה מילים שננעצו בי והובילו אותי עיוורת אחריו. לצערי וזאת הסיבה שגם רושמת את זה, הפגישות מאז שהיינו ביחד היו מלוות בנגיעות,נגיעות שכמו אש נעוצות בי ולא מרפות ממני, שסוחבת אותם תמיד איתי והם גורמות לי להיות עוד יותר תלויה ולא מצליחה לעבור הלאה. כי זה היה לי ממקום אמיתי.

בזמן הזה הוא התגייס לצבא, שם הכל התחיל להתדרדר(הוא עושה מסלול הסדר) . המצב שלו ברמה דתית ירד לחלוטין,מה שההפך צהישיבה,עם זה עם בנות,ברים, והכל. ואני עשיתי הכל כדי לעבור הלאה,הככל. ללא הצלחה. התחזקתי המון מבחינה דתית, לא סתם הרשיתי לעצמי להיות קומונרית, אבל גם בתקופת השירות הקשר לא נותק,והיינו נפגשים ועוד פעם המילים שלו שחוזרות על עצמן. ותמיד אמר שיודע שיחזור לישיבה יתחזק, ונהיה ביחד. ומצטער תמיד

תשובה