ותחשב לו לצדקה

שלום רב,

קודם כל אני חייב לומר שזה צירוף מקרים ממש מצחיק- בישיבה שאני לומד בה בכל סעודת שבת יש מישהו אחר שנותן דבר תורה, כך שיוצא שכל אחד נותן פעם בהרבה זמן. השבת (פרשת פינחס) היה התור שלי, והדבר תורה שנתתי היה בדיוק על הבסיס של השאלה שלך. במקרה עכשיו במוצאי שבת הסתכלתי על רשימת השאלות וראיתי את השאלה הזאת.
לעניינינו. לגבי השאלה הראשונה שלך - לפירוש הפסוק בפרשת ברית בין הבתרים יש מחלוקות בפרשנים מי החשיב צדקה למי - אברהם לקב"ה, או להפך- אבל מבחינת הפשט, ובעיקר בגלל ולצורך ההשוואה נאמר שזהו הקב"ה שמחשיב צדקה לאברהם. בשני המקרים - באברהם ופינחס- החשבת הצדקה מגיעה לפני ברית שנכרתת (אצל פנחס הברית היא "ברית שלום") לא רק עם האדם אלא גם עם זרעו אחריו.
כנראה "החשבת הצדקה" היא הכרה של ה'- לא הכרה מבחינת ידיעה, אלא הכרה מבחינת ציון הדבר והתחשבות בו- במעשה שנעשה קודם לכן (אצל אברהם- אמונה שה' יביא לו זרע, אצל פינחס- הריגת זמרי והמדיינית ) ובעקבות ההכרה הזאת - המעשה של כריתת הברית כשכר על כך.
לגבי השאלה למה הדבר נכתב דווקא לגבי אברהם ופנחס- היות ולא נזכרת הסיבה בפסוקים, אפשר להעלות הרבה כיוונים אפשריים, וללמוד מזה כל מיני דברים.
כיוון אחד הוא להתמקד דווקא במקרה הספציפי שנכתב בו לגבי אברהם- תחילת ברית בין הבתרים. הקב"ה מבטיח לאברהם שיוולד לו בן למרות שהוא זקן ואברהם מאמין. זוהי פעולת אמונה פאסיבית - אברהם לא צריך לעשות כלום, רק להאמין. זה לא אומר שזה דבר קל ושולי- אברהם נדרש להאמין במשהו שנראה מופרך בעליל. מצד שני האמונה של פינחס היא אמונה אקטיבית ביותר- הוא צריך היה מול כולם ללכת נגד כולם ולהרוג נשיא שבט. אולי ההשוואה הזאת רוצה לומר לנו שגם אמונה כזו וגם אמונה כזו טובות, ולשניהם יש מקום חשוב במקרים שונים.
כיוון אחר הוא להסתכל לא על סיפור אחד לבד, אלא על אברהם כאב-הטיפוס של חסד והכנסת אורחים, לעומת פינחס שהוא דמות הקנאי. ההשוואה מנסה לומר לנו שלמרות שמצד אחד צריך את דמות הקנאי, יש גבולות אדומים שאי אפשר לשתוק לגביהם –(גילוי עריות, ע"ז, ואלימות) - וצריך עמוד על שלך ולפעול במקרים כאלה לא משנה מה. מצד שני צריך להיות פתוח, לקבל את האחר ואת דעותיו תמיד, לבוא בגישה חמה אחראית ומקשיבה. חברה שאין בה קנאים היא רכרוכית וסופה להתפורר, אבל אוי לחברה שיש בה יותר מידי קנאים. אברהם הוא האב לכלל האומה- פנחס יחיד בדורו.

בברכה,
אריה ויידס, צוות ישיבת הר-עציון