ה' עזב אותי! האומנם???

בעזה"י

שלום,

נטשת?
האומנם?

לפני 2000 שנה, כשחרב בית מקדשנו וחרבה עירנו, עיר האלוקים וגורשנו מארצנו לכל הגלויות היו רבים שהרגישו וחשבו שה´ אלוקינו נטש אותנו.

הנוצרים הארורים לעגו לנו והשפילו אותנו כדי להוכיח, לעצמם ולעולם, שה´ אינו בוחר עוד בעמו ובצאן מרעיתו, שה´ החליף חס וחלילה וחס ושלום את עמו בקהל אחר.

המוסלמים, ה´ ישלם להם כגמולם אשר גמלו לנו, ניסו בכח להמיר את דתינו, לגרום לנו לעזוב את תורתינו, להמיר את אלוקינו באלוהים חדשים, אכזריים וזרים.

כשנרדפנו בגלויות הרבות, בעלילות הדם בדמשק, בפרעות רוסיה, בגגרושים מאנגליה, ספרד, פורטוגל ועוד מקומות כה רבים. כשהעלילו עלינו, רמסו אותנו, רצחו בנו ושמו את דמינו להפקר, היו שחשבו שה´ עזב אותנו, זעקו אלי אלי למה עזבתני???

כשמליונים של יהודים עלו בסערת אש וגז השמימה, כשנאספו כעדר מכל קצוות עולם להרוג ולאבד ולהשמד במחנות ובמשרפות ובתאי הגזים, היו שאמרו שאל עליון עזב אותנו, נטש אותנו חפץ בהעלמנו.

"בשנאת ה´ אותנו הוציאנו ממצרים למדבר הגדול הזה".


והנה כעוף החול, כסלמנדרה ששום אש ואור לא יכלו לה, קם העם הזה כארי, כנשר, כנמר, קם מהריסותיו אל מלחמות עקובות, על מולדתו,על ארצו, על מהותו, על דמותו, על מדינתו- וה´ עשה לנו ניסים!

העם חזר אל ארצו וארצו חזרה לפרוח, חזרה לחיות אחרי שממון ומדבר של 2000 שנה, שואבת אליה את בניה מכל קצוות תבל, חזרה לחיק עמם, לערש תרבותינו ומולדתנו,

עמדנו מול המוסלמים החפצים בהשמדתנו- ויכולנו להם.
עמדנו מול הנוצרים החפצים בהחלפתנו- והנה ראשם ומנהיגם יבא בקרוב לבקר אצלנו, להתארח אצלינו ולראות במו עיניו כי ה´ לא החליף כלל את עמו אלא בחר בו, אהב ואוהב אותו, חיזק ומחזק אותו.

כילד שצריך ללמוד ללכת לבד,
כחולה ופצוע שנתרפא וצריל לחזור וללמוד לעמוד בכוחות עצמו, ללמוד לדאוג לעצמו, ללמוד להלחם ולעמוד על שלו, להלחם על אמונותיו, על דעותיו על מהותו ואופיו- גם אנחנו שבים ולומדים, לפעמים עוד נופלים וכואבים, אך קמים וממשיכים ללכת , לגדול.
וה´ יתברך מחזיק אותנו מאחור שלא ניפול לגמרי.
מרים אותנו ונותן לנו לנסות שוב ושוב.
כמו אבא שמלמד את ילדו לסוע על אופניים- שכן האבא לא יכול לרוץ לנצח אחרי הילד ולהחזיק את אופניו...

אז נופלים וקמים ומנגבים את הדמעות ולפעמים גם את הדם ונושכים שפתיים וממשיכים הלאה- ממשיכים לגדול ולהתפתח, לחפש ולדרוש.

תגיד- זה רק בכלל ישראל, זה שייך לעם, לא שייך אלי, לאני הפרטי, לאינדיבדואל שכל הזמן שב ונופל.

ואני אומר, אתה חלק מעם ישראל, בך -בחר ה´, "אהבתי אתכם- אמר ה´ ואמרתם במה אהבתנו???"

אנו לומדים לעמוד לבד, לעמוד על מהותינו ועל אופיינו, לעמוד בעצמנו ולהלחם באויבים מבחוץ ומבית, באויבים הפיזיים ובאויבים הרוחניים שבתוך הלב פנימה.
לפעמים נופלים!
הנפילה היא חלק מהלימוד "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם"- הנפילה היא חלק מהלימוד, חלק מההתקדמות.

אם לא היית נלחם, אם לא היית מנסה להשיג קדושה, טהרה, יראת שמים, תורה, אהבת ה´, התרוממות, מעוף וחזון- לא היית נופל- אך גם לא היית מגיע לדברים הללו.

הקב"ה עומד מאחורינו, מדריך, מורה ובעיקר נותן לנו את הכוח לקום, מעודד אותנו לקום ולהתבגר ולהתגבר ולהמשיך לגדול.
אם היה סוחב אותנו על הידיים כל הזמן- איך היינו לומדים ללכת? לרוץ? לעוף?

הרצון בליבך להמשיך ולהתקדם, ההשתוקקות לה´ לתיקון לתקווה ולתפילה- הם הם הכוח שה´ נותן לנו להמשיך ולגדול להמשיך וללכת הלאה!

וכל זמן שלא תתיאש- הקב"ה ימשיך לתת לך כוח.
כל זמן שתמשיך לקום מהנפילות- הקב"ה לא יעזוב אותך.
עד שתזכה ונזכה כולנו לעלות בדרך העולה בית אל.

בברכה
אור
צוות ישיבת צפת