שאלה
שלום!
ב"ה אני מהבנות שמתפללות כל יום,מבינה מה אני מתפללת,מתרכזת וכו..אך לפעמים(בעיקר בחופשים)אני תמפללת רק תפילה קצרה.ואח"כ יש לי רגשות אשם שלא התפללתי הכל,ושאני מתפללת רק כשאני צריכה משהו מה' וכו'..רציתי לשאול האם התחושות הללו מוצדקות?מה אפשר לעשות כדי שהמחשבות לא יבואו כל פעם?תודה רבה!
תשובה
לשואלת היקרה שלום וברכה!
רק נתחיל בתחושה עצומה של התלהבות מקריאת שאלה כזו-אשריך על תפילותיך..מקומך גבוה!
ראי, בואי נתחיל בלהבין יחד מהו אותו מצפון-ומה הוא למעשה מצפון באופן כללי-מצפון-מגלה את "מה שצפון"-מה שצפון בליבנו באמת- אמות המוסר והערכים שלנו שצפים בזמן שחרגנו מהם, כשסטינו מהם.
אז לשאלתך האם המחשבות הללו צודקות-שני פנים לדבר-
מצד אחד- בוודאי! הם האמת שלך-האמת שלך, שתפילה אצלך היא ערך עליון-ונהייתה איזו סטייה שמציקה לך-וזה דבר מבורך! וטוב!
הצד השני-מה עושים עם זה?
את שואלת איך להפסיק את המחשבות הללו-אני אומר בואי נמנף את המחשבות הללו!
אין ספק שחופש זה זמן שקשה לשמור על הרמה, כאשר אנחנו תחת מסגרת הכל הרבה יותר קל ויציב..
לאור כך אני מציע שאולי נסי בכל זאת כל יום בחופש ללמוד 5 דקות הלכה או שתיים על התפילה(אפשר מספרו של הרב מלמד-הוא מקיף ומצוין!) רק לשם התזכורת רק לשם המסגרת התפילתית..!
אופציה שניה היא לוחמה פסיכולוגית עם עצמך-עשי לעצמך לוח שבועי ובו סמני לעצמך כמה פעמים הצלחת להתפלל הכל ולא נתת לעצלות להתגבר עליך-שקפי לעצמך את אותה הצלחה-שמחי בה!!
עכשיו, עלינו לקבל שיתכן וניפול אנחנו לא מושלמים ואנחנו אנושיים! אבל נפילה יכולה להיות בור-רק לשקוע במחשבות של איזה לא בסדר אני!
ונפילה גם יכולה להיות מקפצה( יורדת-ואז עולה בחזקה).
רק בזהירות אומר שבסופו של דבר זכרי גם את ההלכה הפשוטה מבחינת חובתך להתפלל וזאת רק בכדי שאולי לא תשקעי בעצבות חלילה-אך כמובן שאם את מקפידה על תפילה מלאה-אז תבוא עליך הברכה ואל תרדי משם!
לסיכום:
תחושתך נכונה ואמיתית-אין צורך להיפטר ממנה אלא להיבנות ממנה-ולהתאמץ יותר! לעשות לעצמך אפילו טבלאת הצלחה של החופש ולשקף לעצמך! כל יום שאת מתפללת כהרגלך את הכל-שמחי את עצמך זה דבר עצום בחופש!
מצד שני-זכרי, כי מקומך טוב, אינך נוהגת בדו פרצופיות ולפי מה שסיפרת אינך מתפללת רק כאשר חסר לך משהו אלא כל יום-וקורה שבחופש נופלים!
צריך לשנס מותניים ולהתאמץ!
הרבה הצלחה
מקווה שהועלתי :)
חנן hananb1081@gmail.com