התנהגות מתלהבת

שלום וברכה

את פוגשת עכשיו את אחד הנושאים שתפגשי פעמים רבות לאורך ימייך כולם.
ישנו פער בין מה שאנחנו רואים את עצמנו וחושבים שאנו עצמנו רוצים לנהוג בצורה מסוימת, ובין הדרכים בהן החברה רואה את ההתנהגות הזו, מבקרת אותה ושופטת אותה. הדבר נכון בתחומים רבים רבים, ועצם קיומה של עובדה זו היא בלתי נמנעת. העובדה שאת מתלהבת ורוצה להתלהב היא האמת הפנימית שלך והרצון שלך לחיות בצורה מסוימת, ועובדה זו נתקלת בשיפוט חברתי שסובר שאין את צריכה לחיות כך, מסיבות שונות.
מה אפוא עושים במצבים כאלה ? אין תשובה אחת שהיא התשובה הנכונה. עקרונית, את יכולה להחליט שאת עושה בדיוק את מה שאת חשה ומרגישה, ולא לוקחת בחשבון כלל וכלל את מה שהחברה סוברת; את יכולה להחליט לכיוון ההפוך שאת מקבלת את העצה וכובשת את עצמך ואת התנהגותך.
שתי התגובות האלה הן בעייתיות. בעייתי לצפצף על מה שאחרים חושבים, גם בשל העובדה שהרבה פעמים יש אמת בדברי אחרים, ואולי הם יכולים לעזור לך למצוא את התנהגותך, וגם בשל העובדה שלא טוב לחיות במתח מתמיד עם הבריות; מאידך גיסא, לא לחיות לפי האמת הפנימית שלך הוא דבר שאינו נכון, כי הוא יוצר זיוף עמוק ומצוקה על כך שאין אנו מתנהגים בצורה הנאמנת למה שאנחנו.
ועל כן, הדבר שכדאי לעשות הוא לנסות להפגיש את שני הדברים ולקרב אותם האחד לשני. אל תפסיקי להיות "מתלהבת", ובד בבד תהיי מבוגרת דייך כדי להבין כי אפשר שלהתלהבות יהיה מחיר כבד של אכזבה, ושל עימות עם הבריות. על ידי כך תמצאי את הדרך גם להיות נאמנת לעצמך (שזה הדבר החשובה ביותר לגבייך) וגם להתברך מעצות שאחרים נותנים לך. פשוט, לא להיות קיצונית באף אחד מהכיוונים ואז לעשות את שני הדברים כאחד.

כל טוב ובהצלחה