שאלה
שלום, ישנה סוגיה שמטרידה אותי מזה זמן מה. חבר שאל אותי אם אני מוכן לקרוא מס' פרקי תהילים עבור מישהו חולה סרטן שאיני מכיר (וגם חברי לא..) במשך 40 יום , חילקו את ספר תהילים ל-28 חלקים ונתנו כל חלק למישהו אחר שיתפלל על החולה במשך 40 יום רצוף.
לא התלהבתי מהרעיון, אך הסכמתי שכן נראה לי לא יפה שלא להסכים ושאני פוחד שאענש עי האל אם לא אעשה זאת. עם זאת, לא הייתי שלם עם הסכמתי, כי אני צריך להשתפר בהתנהגותי מול אנשים קרובים שאני פוגע בהם וכו' ולהתפלל עבור אושרם של קרוביי (אינם חולים חו"ח), אז להתפלל לאחרים זרים שאיני מכיר נראה לי קצת מוזר בפרט שאני עושה זאת בעיקר מסיבה של חשש שמא אענש עי האל באם לא אעשה זאת. היות שחשבתי שהסכמתי לקרוא את התהילים שלא מהסיבות הנכונות, אזי עוד באותו יום ביקשתי אם ניתן להתחרט ולמצוא מישהו אחר במקומי, אמרו לי שאין בעיה, וירדתי מהסוגייה, תוך תקווה שאכן ימצאו מישהו שיחליפני ושאיני פוגע בהתהליך התפילה עבור הבחור החולה.
אלא שלאחר מכן נתקפתי בהרהורי חרטה (אני קצת כפייתי באופן כללי, לכן הרהורי החרטה אולי הפכו לסוגייה כפייתית) ושוב נוצד החשש שזה שלא הסכמתי , בפרט שמדובר בחיים ומוות של אותו בחור חולה, יביא לעונש עליי או על משפחתי מצד האל (אגב , בגלל שאני מתייסר, אני בכל מקרה מתפלל לשלומו של החולה בתפילה ישירה לאל בשפתנו (איני קורא תהילים עבורו).
האמנם אני עלול להענש בגין סוגייה זו לפי ההלכה או שמא אני מייסר עצמי לשווא..?
תשובה
ב"ה
שלום.
חס ושלום.
אתה לא תענש ואין שום סיבה לעונש.
אדרבא אתה מקיים מצווה בכך שאתה מתפלל עבורו בדרכים אחרות.
ולהבא אם אתה רוצה אולי לקבל על עצמיך איזה דבר תגיד לפני כן את המילים "בלי נדר".
ובקשר לכפיתיות עיין תשובתי ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=65926
בהצלחה,
עוזיאל
.