שאלה
שלום כבוד הרב.
הרבה פעמים בחיי התלבטתי אם התורה היא מסדרת לי את החיים מתקנת אותי שומרת עלי, אבל בעצם היסוד הוא החיים. או להיפך יש לי חיים ואת כל חיי אני צריך להקדיש לתורה.
האם התורה היא בבחינת שתהייה נר לרגליו אבל יש לי גם את החיים עצמם. או שכל חיי צריכים להיות תורניים. (השאלה מבחינה מעשית קצת מוסבכת, אני שואל מבחינה מחשבתית.)
תשובה
שלום וברכה
תשובה לשאלה עמוקה זו אינה יכולה להיות חד ממדית.
הבה נראה כיצד התורה עצמה מציגה אותה. לכאורה, התורה עצמה אינה מתחילה בתורה, שכן מתן תורה היה לאחר כ"ו דורות מבריאת העולם. התורה פותחת בדרך ארץ, בחיים עצמם, ועל בסיסם ניתנת תורה לעם ישראל בקומות הגבוהות של הקיום. אם כן ניתן לכאורה לקבוע כי החיים קודמים לתורה, ומהווים בסיס לה.
מאידך גיסא, זה עצמו חלק מהתורה, והתיאור שהחיים קודמים לתורה נוצר מתוך התורה עצמה, לאמור: התורה קודמת לחיים.
לפיכך, נכון יהיה לומר כי התורה והחיים רוקדים ביחד, ונעים ביחד, והתורה מכוונת את החיים, ולמעשה באמירה הזו פירושו של דבר שהתורה עצמה מקבלת את החיים, וחוזר חלילה.
כל טוב