השאיפה והאיזון

למוטי שלום

מצטער על האיחור בתשובה (פסח ובלאגנים)
תראה, דבר ראשון יש כאן הנחת מוצא שנאמרה במאמר כמובנת מאליה ועכשיו כולנו צריכים להוכיח 'שאין לנו אחות' ולהתיישר לפיה. הרעיון שיש חלקים מסוימים בחיינו שצריכים להישאר 'מחוץ' להתקדשות איני מסכים איתו. זו תפיסה פירודית גם אם נעטפת במילים של 'טבעיות' 'נורמאליות' ו'דרך ארץ'. ברור שהאידיאל הוא לקדש את כל המציאות. על פי הרב קוק באידיאל יהיה מקום גם להרחבת החיים אבל לא רק 'כפסק זמן' מלימוד תורה אלא יהיה ערך עצמי להרחבת אופקים; טיול, תחביבים אישיים, ובבוודאי ובוודאי גם לעבודה. כיום, שאנו לא מצויים עדיין באידיאל כזה, יש מקום לכל הדברים הללו כחלק מפיתוח של חיים נורמאליים (וזו גם תשובה לשאלתך ביחס לחינוך ילדים), אבל השאיפה חייבת כל הזמן להישאר - לתת ערך עצמי גם לחיי החול ויש לזה נגזרות מעשיות גם היום בתחומים מסוימים.
בקיצור אני חושב שהמאמר שמנסה לחלק בין הרב קוק שכביכול שולל את האפשרות לחיי חול נורמאליים לבין תפיסה שמנסה להעמיד איזשהיא מציאות חיים 'נורמאלית' - היא הבנה לא נכונה. הרב קוק מייצג את הגישה הפשוטה ביהדות שמטרת עבודת ד' היא לחלחל לכל החיים כולם, גם 'לצרכים האישיים' כהגדרתך, וברור שיש בה יותר מתח ותביעה מהאדם (ולכן כפי שאמרנו שאמרנו חלק ממנה הוא גם לתת מקום לנורמאליות הפשוטה כשלב ביניים). אבל כולנו בסופו של דבר שואפים לאחדות בכל החיים וצריך להיזהר לא להתקבע בבינוניות כאידיאל.

חג שמח
חגי