הרב טאו והבית היהודי

שלום וברכה

אני לא יכול לענות לך תשובה משמעותית ומדויקת על שאלה זו כי עדיין לא הבנתי את הסיפור. אני לא מקושר לגורמים פוליטיים, ולא יודע מה הוצע, מה היה, מה הטיעון, מה המחיר וכדו'. ממה שאני הבנתי הנושא הוא זה: התקבלה החלטה להקים מנהלת זהות יהודית; המנהלה הזו "תפרה" מכרז שמתאים לגוף מסוים שקרוב לרב טאו הי"ו; הרב טאו הי"ו נתן הוראה לתלמידיו שלא להסכים לעמוד בראש מנהלת שכזו; הכסף הלך לאיבוד, לפחות זמנית, ואין גוף שזכה במכרז בנושא קידום היהדות.
אני מעריך שמה שכתבתי נכון אך לא מדויק, ועל כן לא יהיה נכון להתבסס עליו בתחום העובדות. אולם בתחום הדיון העקרוני הוא בהחלט ראוי לדיון:
א. יש לי הערכה עצומה לאדם שמסרב לקבל כסף למען מטרה חיובית כאשר הוא חושב שהכסף הזה הוא כסף שיגרום לו לאבד את עצמאותו, וישעבד אותו לכסף. אם אכן זה כך יש לשאת את הרב טאו הי"ו על כפיים על ההיבט הזה של הסוגיה.
ב. המסקנה כי מי שמקבל כסף תקציב פעילות מגוף ממשלתי או מכל גוף אחר מאבד את עצמאותו, ובשל כך הכסף הוא טמא ואין לקבל אותו – היא עמדת הרב טאו הי"ו בנושאים רבים ומגוונים. אני סובר שהוא טועה. אני סובר שגוף יכול לשמור על עצמאותו ובחירתו החופשית גם כשהוא מקבל תקציבים ממקורות שונים. למעשה, אין גוף שלא מקבל כסף מגורמים שהם מחוצה לו (לכל ישיבה, לדוגמה, יש תורמים – האם לראש ישיבה אסור לקבל תרומות כי הוא משעבד את עצמו לתורם ?; וכן על זה הדרך).
ג. על כן, עומדות בפני ראשי מוסדות שני מסלולים – האחד הוא לנסות להינזר מכל סוג של כסף חיצוני (אולם, כאמור, לדעתי מדובר בפיקציה ולא במצב אמיתי), או להתברך מתקציבים ממשלתיים ופרטיים ולשמור על עצמאותו ועל כוח בחירתו מולם. יבחר לו כל אחד את דרכו, ובלבד שלא יפסול דרך אחרת המנוגדת לדעתו.
ד. אם אכן זו תמונת המצב, הטענה הקשה צריכה להיות מופנית כלפי ה"בית היהודי" ולא כלפי הרב טאו הי"ו. אם, ואני מדגיש אם, אכן נתפר מכרז בצורה זו או אחרת – זה מעשה חמור לעצמו; אם, ואני מדגיש אם, בשל תפירת המכרז הזה מנהלת הזהות היהודית לא תתקיים בניגוד לעמדת ה"בית היהודי" שסבור שהיא צריכה להתקיים (אני לא מביע את דעתי בעד או נגד, כי אני לא מכיר את המציאות ואת הסיבות להקמת המנהלה הזו) – זהו כישלון קשה בהתנהלות ובדרך בה המפלגה שרואה את עצמה כמפלגת הציונות הדתית מתנהלת, בניגוד למה שהיא התחייבה לבוחר.
ה. זו ההזדמנות לקרוא למפלגת הבית היהודי לפרסם את עמדתה ביחס לכל הנושא הזה, כדי שיראה הציבור וישפוט האם היא הלכה בדרך ראויה או לא. חובת הפרסום מוטלת עליה – לאחר שהתפרסמו דברים רבים אחרים. לא הציבור צריך להטריח את עצמו לברר מה בדיוק קרה שם, אלא מפלגת הבית היהודי צריכה לצאת עם גרסתה שלה, כדי לקיים "והייתם נקיים מד' ומישראל".
ו. וביום כזה טוב להזכיר – כמה חשוב שילך כל אחד בדרכו וינסה כמה שפחות לפסול אחרים.

כל טוב