הרבה פעמים אני מתפללת מתוך מחויבות ולא מתוך כוונה, מה לעשות?

בס"ד
שלום צדיקה!
אני מתפעל ומתפעם מאוד בכל פעם שאני שומע על אנשים שהם עושים "מעל ומעבר". כאלה שאומרים "וואלה, נעשה עוד משהו קטן או נתפלל עוד קצת למען עם ישראל". כי למען האמת – מה שאת מתפללת כל יום בקביעות, גם אם זה בלי כוונה, שווה הרבה יותר מאשר מעשים של טיפוסים אחרים, שבזמנים כאלה מצ'טטים בפייסבוק או משחקים כדורגל...
טוב, אז את צודקת שתפילה בכוונה וכל ה"נד-נד" שהיא גורמת שווה הרבה. ובאמת, לפעמים זה קצת מבאס שהגענו כבר לסוף התפילה – ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לא בפוקוס.
אבל את אמרת בעצמך: "ואומנם זה כן נותן לי המון", משמע שיש לקריאה הקבוע הזו השפעה כלשהי.
רק תסתכלי רגע במראה! את בת מלך! עוברת לפניו כל יום בשעה קבועה ומשבחת אותו על המעשים הנפלאים שלו. אז תגידי לי – בשביל מה תקנו לנו חז"ל תפילת 18 שהיא נאמרת 3 פעמים ביום בזמן קבוע וללא שינוי?
אלא שהקב"ה רוצה לשמוע את התפילה שלנו! כותב הרמח"ל בספר "דרך ה'": "והנה האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שיתרבה טובת ברואיו... והכין להם עבודה זו - התפילה", כמו שכתוב בשיר השירים: "כי קולך ערב...".
כמובן שיהיה סבבה אם יתפללו בכוונה כמו שצריך לקב"ה, אבל העיקר כאן הוא – שאבא שבשמים רוצה לראות את המאמצים כדי להגיע אליו! כמובן שמצופה מכל אחד ואחת להגיע לרמת כוונה כלשהי בתפילה, אבל לא זו הנקודה... חשיבות המאמץ של הלקיחה על עצמך להגיד בקביעות, הוא ממש, אבל ממש שווה המון!
אז ברשותך, בואי ננסה לראות אם אפשר לגרום לכך שבפעמים הבאות שתתפללי – תתפללי עלינו טוב:
בתור הצעה ראשונה, אציע שתבדקי איפה אפשר למצוא את השמחה אצלך, הכוונה להביט במה שיש לך. למשל: לשמוח שיש לך חברות טובות, משפחה אוהבת וכד'(דברים שבאמת עוזרים לך). וגם – לראות איך הקב"ה איתך ועוזר לך בחיים הפרטיים שלך. ואז פשוט תהיה לך הרגשה שאת חייבת להגיד - "תודה!".
קודם דיברנו על חשיבה על מה שיש לנו ועל אמירת תודה לקב"ה, עכשיו נעבור לחשיבה מה שאין לנו ועל בקשה.
חס וחלילה יש לנו קרוב חולה, או שאנו בצרה כלשהי, או סתם ככה – בא לנו לקבל ציון טוב במבחן, אנחנו מרגישים לפעמים שלא הכול בשליטה שלנו, אז אנחנו יכולים לפנות למנהל הראשי ש"יסדר את העניינים" בשבילנו (אם נדע איך לבקש ממנו יפה...).
תחשבי על מה שחסר לך, ותביני שרק אם תבקשי הקב"ה ייתן לך.
אז טיפ שלישי- הכנה. הכנה גם היא, יכולה להתבטא בהרבה אופנים. קריאה על תפילה מספרים ומאמרים שמיעת שיעורים, והכי חשוב – הבנה!
אפילו רק תשבי 5 דקות לפני התפילה, ותתבונני ותקראי ברכה אחת, עשרה פעמים, ככה במשך כשבועיים, כל יום תנסי להתבונן במילים מצד אחר, עם פירוש אחר למילים (יש למשל תהילים עם פירושי כוונות). 5 דקות זה לא הרבה, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות...
לא סתם חסידים היו מכינים את עצמם שעה לפני התפילה.
עוד עצה היא להאהיב עלייך יותר את התפילה שלך. כל אחד לעצמו יודע איך הוא אוהב "לסלסל" לעצמו. מאוד יעזור לקרוא לעצמך בקול את המילים מתוך הסידור כדי שתישארי מרוכזת, יש כאלה שמתפתלים, קופצים או דופקים על השולחן, העיקר להישאר "אין".
כדאי שתלמדי עוד על התפילה שלך, מה תפילה יכולה לעשות וכו'... ואז את תרצי יותר להיות מרוכזת.
ובכלל להתפלל לקב"ה שיעזור לך להתפלל אליו! דברי אליו כאילו הוא נמצא מולך (דבר שנכון) ותבקשי ממנו, הוא יעזור ב"ה בשמחה!
בתקווה שתפילתך תעלה עד לאבינו שבשמים!
ואם יש לך עוד שאלות, הערות, הארות וכד' את מוזמנת לשלוח אליי לאימייל:

דורון dozkih@gmail.com