שאלה
בס"ד
בהמשך לשאלות שכבר שאלתי,ועזרו לי רבות
עוד שאלה אחת יש בפי,
המשפט הראשון שמצויין לנו בתנ"ך ובפרט בתורה
הוא המשפט של אדם וחוה לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת,
אלוקים כמצויין הזהיר את אדם וחוה שאם יאכלו מן פרי עץ הדעת הם ימותו,ואולם לאחר שהם אוכלים מן הפרי,הם אינם מתים,
ובפרט בזמן המשפט אלוקים ביקש מאדם וחוה להגיד את סנגורם על עצמם,אך לנחש לא נתן זכות זו,הייתכן שלא רצה שהנחש יאמר את הבטחה זו?יעמיד חס ושלום את הקב"ה על טעות??
תשובה
א. אין הכוונה שהאדם ימות וזהו, אלא שנגזרה מיתה על האדם, כלומר, לפני מציאות החטא בעולם, האדם היה תיאורטית חי לנצח, אבל משברא הקב"ה את החיסרון של החטא, ממילא אין לאדם חיים נצחיים בעולם הזה, אלא הוא מת ודור אחר קם כדי להמשיך ולהוסיף טוב.
לכן אמר אלקים "ביום אכלך ממנו מות תמות, והכוונה שמכאן ואילך חל מושג המוות על האדם, כפי שאכן קרה.
ב. הגמרא במסכת סנהדרין, מביאה את ההסבר, והוא שהנחש מופיע כאן כמסית ומדיח, ולמסעית ומדיח אסור לחפש סנגוריה. אדם שחטא כי נכשל (או כי הכשילו אותו) - צריך ללמד עליו זכות , אבל מי שבמודע ובכוונה הולך ומכשיל אחרים- אין לו צד זכות וצריך להיענש בכל חומרת הדין.